האקדח נגד התקשורת כבר טעון, רק חסר שמישהו יטול אותו ויעשה מעשה

ממש כמוכם אינני יודע האם ומתי יחליט כאן מישהו לקחת יוזמה ולהתנקש בחייו של עיתונאי או עיתונאית. אני כן יודע שבימים הללו ממש יש מי שטוענים אקדח בעניין הזה ורק צריך שמישהו יטול אותו חלילה ליד ויחליט לעשות מעשה.

איך אני יודע? אני יודע כי הייתי לצידו של יצחק רבין גם בשניות בהן ירה בו הרוצח השפל וגם בימים שקדמו בהם טענו פוליטיקאים רבנים ואחרים את האקדח באמצעות דין רודף, דין מוסר, האשמות בגידה, תהלוכות ברעננה עם ארון קבורה של רבין, הצהרות מעל המרפסת בכיכר ציון וכך הלאה. הסוף ידוע וטראגי. במו עיני ראיתי.

ובימים הללו בהן מנפצים דלתות וחלונות בחדשות 12 ובמערכת הארץ וכשההסתה נגד רשתות התקשורת ונגד עיתונאים עולה לשיאים חדשים לקראת הפריימריז והבחירות מפי שרים וחברי כנסת, באבחנות "רפואיות" של ד"ר נתניהו, בחלוק לבן, המסמן עיתונאים ואנשי התקשורת כאויב מר למדינה ובעיקר להשדרותו הפוליטית, אני מבקש להניח כאן התרעה אסטרטגית חמה שכתובה בנתיים בדיו ולא בדם.

אני מבקש להניח אותה בראש ובראשונה בפני ראש הממשלה שמציג את העיתונות שעושה מלאכתה ושאיננה מלטפת אותו בנוהל "עבודת אלילים", כסכנה קרובה ומוחשית שיש לעצור אותה ולהלחם בה, בפני השר קרעי שלא מפסיק להסית, להדיח, למנות ולחוקק חוקים להכפפת התקשורת. לא רק שליטה הם רוצים אלא כניעה וצייתנות.

אני מבקש להניח אותה גם בפני שר הביטחון ישראל כ"ץ שהצהיר בישיבת ממשלה שגלי צה"ל שירתה במלחמה את חמאס ובפני כל השרים בממשלה שהם שותפים מלאים באמירותיהם או בשתיקתם למה שמתרחש כאן ולמה שעוד עלול להתרחש. עליכם האחריות. עליכם לוודא שהאקדח לא יהיה טעון.

סר יו גרין, שהיה מראשי הבי.בי.סי ושנקרא על ידי ממשלת ישראל לייעץ בהקמת רשות השידור, ידוע בשל האמירה המיוחסת לו לפיה "רוב הממשלות שלא אהבו את כלי התקשורת שלהם היו בדרך כלל דיקטטורות".

נתניהו איננו ראש הממשלה הראשון שהתקשורת מבקרת אותו, ראשי ממשלה, ילדיהם, שריהם ורבניהם הלכו כאן לכלא בעקבות תחקירים עיתונאים. אבל אצל נתניהו בשנים האחרונות בכיינותו והתקרבנותו- אומנותו. הוא רווה נחת מערוץ 14 ומגלי ישראל והוא רוצה עוד ועוד.

וכי לא ראיתי את יצחק רבין ז"ל רותח על התקשורת עד כדי כך שהורידים במצחו הג'ינגיי איימו להתפוצץ? ושמעון פרס שחשב שהתקשורת עושה לו עוול גדול במשך שנים? שלא הבין את הכותרת הדרמטית בידיעות אחרונות בבוקר לאחר עימות עם נתניהו ב-1996 "נתניהו ניצח"? במו עיני ראיתיו מגדף ורותח.

אבל אף אחד מהם לא העז להרים יד על התקשורת. הם הבינו שהיא חלק מהאיזונים והבלמים בדמוקרטיה ושתפקידה לחשוף ולבקר גם כשזה לא נח להם. וגם במטכ"ל השתתפתי בדיון בו קראו אלופים לרמטכ"ל גבי אשכנזי להחרים את עיתון "הארץ" לאחר שיצא במאמר מערכת נגד מינויה של אל"מ פנינה שרביט מהפרקליטות הצבאית לתפקיד בפקולטה למשפטים בתל אביב בטענה כי "נרמלה כיבוש".

אשכנזי נתן לכולם לצעוק ופסק: "גם אני לא אהבתי את המאמר אבל הקצינים שלנו חזקים ויודעים לצרוך תקשורת. צה"ל תחת פיקודי לא מחרים עיתונים".

וכעת חודשים ספורים לפני הבחירות ניכר על ראש הממשלה שהוא תר אחר "הקמפיין המוחלט" והראוי שיוביל אותו. הוא עושה זאת בניסוי ותהיה: הדיפ סטייט? בית המשפט? חזק מול טראמפ? מי שישמור לנו על הילדים? מר כלכלה? אבי הנצחון המוחלט? או משהו אחר.

אני ממליץ לו שלא לבחור בתקשורת כנושא מרכזי בקמפיין למרות שילדים בבייס המוסת שלו "מתים" על זה.

למרות ההסתה והמשברים והתחרות יש בישראל עדיין תקשורת חזקה, מחוייבת ומקצועית שמבינה שתפקידה איננו לעשות לממשלה ולראשה נעים בגב אלא להצליף בהם, לחפור, לחשוף לבקר ואפילו במידה מסויימת להגביר זאת נכח אזלת היד של מבקר המדינה (יוסי מזרחי עם "המבקר" בחדשות 12 הוא המועמד שלי למבקר המדינה, ההשגים שלו משמעותיים).

או למשל בעקבות הכפפת וועדות חשובות בכנסת כמו וועדת חוץ וביטחון שאמורות לבקר ולפקח על הממשלה שהפכו כפופות לגחמות הממשלה וראשה ולא לציבור ולאינטרסים הלאומיים.

ומילה לעיתונאים ולעורכים: נתניהו ויועציו יודעים שהתקשורת אוהבת לעסוק בעצמה (כמו המאמר הזה) ועדיף לו שתעסוק בעצמה ובסרטונים שלו ולא בחקיקות ההזויות שגורמות לו לדימום מנדטים בבייס, באיום המיידי על שלטון החוק ועל ענייני ביטחון ואחרים.

אני בטוח שהתקשורת תדע לא לאפשר לדחוף לאחור את החשוב. התקשורת שלנו ברובה חזקה ותחזיק מעמד ותדע לבצע את מלאכתה ללא מורא וללא משוא פנים. האזרח הבודד והמוסת שעלול להתקל באקדח טעון - לא בטוח. ולכן מונחת כאן התראה אסטרטגית חמורה ומיידית.

הכותב הוא יועץ לאסטרטגיה תקשורת וניהול משברים, לשעבר דובר צה"ל, מפקד גלי צה"ל ויועץ לראשי ממשלה ושרי ביטחון.