המסר האהוב ביותר על כותבי דפי המסרים של המפלגות הוא "אחדות", בוודאי במה שמכונה "הגוש השלישי" - זה שבין "רק לא ביבי" ל"רק ביבי". במציאות, הרבה יותר קשה לממש את אותה אחדות גם בקרב אלה שמדברים עליה.
בימים אלה, ובשעות אלה ממש, מתנהלת מאחורי הקלעים אחת המשימות המורכבות ביותר של מערכת הבחירות: איך הופכים שלוש, ואולי אפילו ארבע, התארגנויות שונות למפלגה אחת - או לפחות לשתיים.
על הלוח נמצאים ארבעה מוקדים: יועז הנדל וחילי טרופר, בני גנץ ודדי שמחי, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין ואיילת שקד. עם כוכבית: שקד ואדלשטיין יחד, ואולי ארדן בנפרד. לצד זה, מסתמן כי בהמשך היום טרופר והנדל יודיעו על ריצה משותפת
על הנייר זה נראה פשוט: מחברים את כולם לרשימה אחת גדולה, מציגים נבחרת מרשימה מימין, יוצאים לדרך ומנסים לייצר אלטרנטיבה פוליטית.
בפועל, זה כמעט בלתי אפשרי. כל אחד מהשחקנים האלה מגיע מתוך מחשבה שהוא לא מצטרף - אלא מוביל. גנץ לא רואה את עצמו נדחק לאחור. אדלשטיין לא עזב את הליכוד כדי להיות מספר שש. שקד לא חוזרת לפוליטיקה בשביל מקום סמלי. הנדל בונה את עצמו מחדש, וארדן, אם יצטרף, בוודאי לא יסתפק בתפקיד משני.
הסיכוי להחליט מי יעמוד בראש, מי יהיה שני, מי שלישי, ומי בכלל יסכים למצוא את עצמו במקום השישי או השביעי - קלוש. בשיחות שמתנהלות כרגע, התשובה היא: אף אחד.
לכן, לצד החלום על רשימה אחת גדולה, הולך ומתחזק גם תרחיש של שתי רשימות שיתאמו ביניהן מהלכים. זה לא הפתרון המושלם, אבל אולי היחיד שעוד אפשרי.
בינתיים, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל. הפגישות נערכות כמעט מדי יום. שליחים עוברים בין הלשכות, שמות עולים ויורדים, וכולם מנסים לפתור את אותה משוואה.
זה מזכיר משחק כדורסל. כולם מכדררים. כל אחד בטוח שהכדור צריך להיות אצלו. אבל שעון ה-24 כבר התחיל לרוץ. במקרה הזה, הוא לא ייעצר בסוף ההתקפה, אלא הרבה לפני המועד האחרון להגשת הרשימות. בשלב מסוים כבר אי אפשר יהיה להמשיך לכדרר. מישהו יצטרך למסור, ומישהו אחר יצטרך לקחת את הזריקה.
העובדה היחידה שעליה יש הסכמה מלאה היא שאין מקום לשלוש או ארבע רשימות כאלה. יש ספק גדול אם יש מקום אפילו לאחת. הסקרים לא משאירים הרבה מקום לאשליות.
גלו למי להצביע בבחירות הקרובות. השאלון שיעשה לכם סדר בהתאם לעמדות שלכם