בשולי טקס הפרידה מהמנהיג העליון עלי חמינאי, אחד מיועציו של מפקד משמרות המהפכה ממשיך באיום האיראני על ישראל. היועץ, טען כי המגעים המדיניים אינם רלוונטיים לסוגיית התגובה הצבאית. "נקמת דמו של המנהיג השהיד היא חובה המוטלת על כלל הציבור ודרישה קבועה של העם", אמר היועץ והדגיש כי נושא הנקמה אינו קשור למשא ומתן, להבנות או למלחמה. "בכל מצב, לנקמה יש את מקומה, והיא דרישה היסטורית שיש להמשיך ולרדוף אחריה".
היועץ הוסיף כי "גמול ונקמה הם גם אחריות אישית וגם אחריות חברתית, ויש לממשם". לדבריו, "הנקמה שייכת לאלוהים, ואנחנו צריכים להיות זרועו של אלוהים". הוא ציין כי "כיום, האחריות לנקום את דמם של המנהיג השהיד, של יתר השהידים ואת העוול שנגרם למדינה, מוטלת על כל העם, על הכוחות המזוינים, על המפקדים ועל כל מי שרואה עצמו אחראי כלפי דמם של המדוכאים". עוד טען כי "גם מי שאין לו יכולת פיזית לפעול מחויב לקחת חלק בדרך הזו באמצעות הקריאות 'מוות לאמריקה' ובבקשת נקמה מאלוהים, משום שאלוהים הוא הנוקם האמיתי, ורצונו הוא שיגשים את הנקמה".
דיווח בעיתון וושינגטון פוסט מעלה כי למרות הפגיעות שספגה איראן בחודשים האחרונים מצד ישראל וארצות הברית, ההנהגה בטהרן מפגינה ביטחון עצמי מוגבר ומנהלת קו נוקשה מבית ומחוץ. לפי הפרסום, השלטונות מנהלים כעת מסע הוצאות להורג נגד מבקרים ומתנגדים פוליטיים, ובמקביל ממשיכים לבצע תקיפות לסירוגין במפרץ הפרסי ולהפגין נוכחות צבאית במצר הורמוז.
ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, רז צימט, הסביר את הדינמיקה הנוכחית: "ייתכן שאיראן חלשה יותר מבחינה כלכלית, מבחינת התעשייה שלה וחלק מהיכולות האסטרטגיות שלה. אבל השורה התחתונה היא שאנחנו ניצבים מול איראן חדשה - נועזת יותר ובטוחה יותר בעצמה. "רוב הבכירים המאיישים כיום את צמרת השלטון הם קצינים שצמחו ביחידות שהיו אחראיות לדיכוי מחאות אזרחיות ולחימוש ארגונים כמו חזבאללה וחמאס.
מאחורי המפגן הלוחמני הפומבי, צמרת המשטר חווה טלטלה עמוקה. היעדרותו הממושכת של המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי, מאירועים פומביים מאז כניסתו לתפקיד לאחר חיסול אביו מעוררת סימני שאלה בטהרן באשר לזהות הגורם המנהל את המדינה בפועל. גורמי ביטחון איראניים מנעו את הופעתו של חמינאי הבן בטקסים מחשש שישראל תנסה לפגוע בו או לאתר את מיקומו.
המצב הביטחוני הרגיש מזין מאבק כוחות חריף בתוך המחנה השמרני. מצד אחד ניצב פלג פרגמטי בהובלת הנשיא מסעוד פזשכיאן ויו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, הסבור כי הישרדות המשטר מחייבת את סיום העימות מול ארצות הברית והסרת המצור הכלכלי. מנגד, המחנה הניצי מתנגד לכל פשרה ומפעיל לחץ ציבורי כבד, כולל קריאות להעמדה לדין של צוות המשא ומתן והפרעות לשידורים רשמיים בטלוויזיה הממלכתית.
המתח הפנימי הגיע לנקודת הכרעה בימים שקדמו לאישור הסכם הפסקת האש האחרון. הנשיא פזשכיאן הציג בפני מוג'תבא חמינאי נתונים על קריסה כלכלית קרובה בעקבות המצור הימי האמריקני ואף איים בהתפטרות אם ההסכם לא יאושר.
נגיד הבנק המרכזי התריע במקביל כי מלאי המזון והתרופות במדינה עלול להיגמר עד סוף חודש אוגוסט וכי אין בנמצא נתיבי סחר חלופיים לייצוא נפט. אזהרות אלו אילצו את המנהיג העליון לאשר את ההסכם במועצה העליונה לביטחון לאומי, למרות התנגדותו העקרונית למהלך.
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?