טלטלה בצמרת איראן: הנשיא איים להתפטר, הקרב על עתיד המשטר מתעצם

בעוד איראן מנסה להציג חזות של אחדות סביב טקסי ההלוויה של המנהיג העליון לשעבר עלי חמינאי, מאחורי הקלעים מתחולל מאבק עוצמתי על עתיד הרפובליקה האסלאמית. לפי דיווח מקיף של "הניו יורק טיימס", המתבסס על ארבעה בכירים איראנים, שני אנשי משמרות המהפכה ואדם המעורב בהכנות להלוויה, היעדרותו המתמשכת של המנהיג העליון החדש מוג'תבא חמינאי אינה רק עניין ביטחוני - אלא גם סימפטום למשבר פוליטי עמוק ולקרב כוחות חריג בתוך מוקדי השלטון בטהרן.

לפי הדיווח, מוג'תבא חמינאי, שירש את אביו בתפקיד בחודש מרץ, לא נראה בפומבי מאז כניסתו לתפקיד. למרות זאת, הוא ביקש להשתתף בטקס הקבורה של אביו במשהד ב-9 ביולי ואף לשאת את תפילת האשכבה על גופתו. אולם גורמי הביטחון דחו את בקשתו בשל חשש כי ישראל תנסה להתנקש בו במהלך הטקס, או תנצל את הופעתו הפומבית כדי לאתר את מקום מחבואו.

לפי המקורות ששוחחו עם העיתון, היעדרותו של המנהיג העליון החדש מטקסי ההלוויה מעוררת סימני שאלה בתוך המערכת הפוליטית באיראן באשר לשאלה מי מנהל בפועל את המדינה, ובמקביל מעניקה רוח גבית למאבקי הכוח המתנהלים בצמרת.

לפי "הניו יורק טיימס", הקרע הפוליטי באיראן כבר אינו מתנהל בין שמרנים לרפורמיסטים, כפי שהיה נהוג במשך שנים, אלא בתוך המחנה השמרני עצמו.

בצד אחד ניצב המחנה הפרגמטי, הכולל את הנשיא מסעוד פזשכיאן, יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, בכירים במשמרות המהפכה וראש המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחמד באקר זולקדר. לפי הדיווח, אנשיו סבורים כי הישרדות המשטר מחייבת סיום העימות עם ארצות הברית, קידום הסכם מדיני ופתיחת הכלכלה האיראנית.

מולם ניצב המחנה הניצי, המתנגד לכל פשרה עם וושינגטון, לרבות בנושא תוכנית הגרעין. אנשי המחנה הזה מאמינים כי איראן יכולה לעמוד בלחצים ולהמשיך במאבק מול ארצות הברית וישראל גם במחיר המשך העימות.

לפי העיתון, בחודשים האחרונים הפכה הטלוויזיה הממלכתית לזירה מרכזית במאבק, כשהיא מגבירה את ההתקפות נגד צוות המשא ומתן. בהפגנות שנערכו בטהרן נשמעו אף קריאות להעמיד את חברי צוות המשא ומתן לדין ואף להוציאם להורג. גם שר החוץ עבאס עראקצ'י ספג קריאות "מוות למתרפסים" בעת שביקר במקדש שיעי בעיראק במסגרת ההכנות לטקסי ההלוויה.

המתיחות הגיעה לשיאה בשבוע שעבר, כאשר שידור חי שבו הסביר יו"ר הפרלמנט קאליבאף את פרטי הסכם הפסקת האש נקטע לפתע. המהלך הצית סערה ציבורית וקריאות להדחת מנהל רשות השידור, המזוהה עם המחנה השמרני הקיצוני.

אחד הגילויים הבולטים בדיווח עוסק בימים הדרמטיים שקדמו לאישור הסכם הפסקת האש.

לפי ארבעה בכירים איראנים, מוג'תבא חמינאי היסס אם לאשר את ההסכם, עד שלפגישה עמו הגיע הנשיא פזשכיאן והציג בפניו תמונה קודרת של מצבה של איראן. לפי המקורות, הנשיא הזהיר כי הכלכלה האיראנית נמצאת במצב קשה, שהמצור הימי האמריקני משתק את המדינה, ואף איים כי יתפטר מתפקידו אם ההסכם לא יאושר.

במקביל, נגיד הבנק המרכזי עבדולנאסר המתי שלח למנהיג העליון מכתב שבו הזהיר כי איראן ניצבת בפני משבר תקציבי חריף, וכי אם המצור הימי יימשך, מלאי המזון והתרופות במדינה עלול להיגמר עד סוף חודש אוגוסט. עוד נטען כי איראן אינה מסוגלת למכור את הנפט שלה או למצוא נתיבי סחר חלופיים בהיקף הנדרש.

לפי הדיווח, המסרים הללו היו בין הגורמים המרכזיים שהובילו את מוג'תבא חמינאי להעניק את אישורו להסכם, אף שלפי הודעתו הפומבית הוא הבהיר כי הוא מתנגד לו "ברמה העקרונית". הנשיא פזשכיאן אף אמר כי ההסכם אושר במועצה העליונה לביטחון לאומי ברוב של 12 תומכים מול מתנגד אחד.

ב"טיימס" מציינים כי מאחורי הקלעים מתנהל מאבק חריף עוד יותר: כל אחד מהמחנות מנסה להציג את עצמו כבעל בריתו הקרוב של מוג'תבא חמינאי ולבסס השפעה על הנהגת המדינה בשנים הקרובות.

לפי המקורות, עד כה נראה כי המחנה הפרגמטי הצליח להשיג יתרון מסוים, לאחר שהוביל את קבלת הפסקת האש, את המשא ומתן הישיר עם סגן נשיא ארצות הברית ג'יי. די. ואנס ואת ההסכם עם הנשיא דונלד טראמפ.

אולם המחנה הניצי ממשיך לטעון כי אסור לתת אמון בארצות הברית, וכי השיחות רק מחלישות את איראן. חבר הפרלמנט מחמוד נבאוויאן אף שאל ברשתות החברתיות האם "מתרחשת הפיכה", ואילו חבר פרלמנט נוסף, כמראן ע'זנפרי, טען כי הממשלה מנסה למנוע מהמחוקקים להתנגד למה שכינה "הפיכה למחצה נגד המנהיג העליון".

לפי הדיווח, המבחן המשמעותי הראשון של מוג'תבא חמינאי צפוי להגיע מיד לאחר סיום טקסי הקבורה.

עם תום ימי האבל יהיה עליו למנות שורת בעלי תפקידים מרכזיים, ובהם ראש מערכת המשפט, ראש רשות השידור הממלכתית, מפקד מיליציית הבסיג' וראש לשכתו האישית.

לפי "הניו יורק טיימס", המינויים הללו יהוו אינדיקציה ברורה לשאלה באיזה מחנה פוליטי בחר המנהיג העליון החדש לתמוך - והאם איראן צועדת לעבר קו פרגמטי יותר המבקש להפחית את העימות עם המערב, או דווקא לעבר התחזקות נוספת של המחנה הניצי, המתנגד לכל פשרה.