בזמן שמספר הנרצחים בחברה הערבית ממשיך לטפס, ראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית במשרד ראש הממשלה, עו"ד רואי כחלון, הזהיר היום (חמישי) כי ישראל ניצבת מול איום רחב בהרבה מנתוני הרצח בלבד. לדבריו, ארגוני הפשיעה מייצרים בפועל "משילות חלופית" בתוך המדינה - ובמקביל גובר החשש של עובדי מדינה, פרקליטים, שוטרים ובעלי תפקידים נוספים לעסוק בתיקים הנוגעים לפשיעה בחברה הערבית.
"אם לא נדע להגן על מערכת אכיפת החוק ועל העובדים שלה - נישאר במלחמה ללא חיילים", התריע כחלון. את הדברים אמר ראש המטה בפאנל הסיום בנושא הפשיעה בחברה הערבית בכנס "משפט, ממשל ואחריות בתקופת משבר", שנערך באוניברסיטת חיפה. בדבריו תיאר תמונת מצב קודרת של התעצמות ארגוני הפשיעה, היקפי נשק בלתי חוקי "אסטרונומיים", שחיקת ההרתעה, פחד עמוק של עדים ומתלוננים - ולצד כל אלה חדירה של ארגוני פשיעה למוקדי כוח מקומיים, כלכליים ואזרחיים.
לדבריו, השיח הציבורי מתמקד בדרך כלל במספר הנרצחים, אך מתחת לפני השטח מסתתר ממד רחב בהרבה של אלימות קשה, ניסיונות רצח ופצועים קשים. "אם אנחנו מדברים על 250 או 260 נרצחים בשנה, תחשבו כמה כאלה שלא נרצחו והיו כמעט מאוד קרובים לזה", אמר. לדבריו, מדובר במספרים שעשויים להגיע ליותר מאלף מקרים בשנה, בהם גם נפגעים שמאבדים יד, רגל או נותרים עם נכות קשה.
ראש המטה קשר את הזינוק באלימות לזמינות העצומה של נשק בלתי חוקי בחברה הערבית. לדבריו, גם אם לאיש אין כיום מספר מדויק של כלי הנשק הלא חוקיים, כל גורמי האכיפה והביטחון מבינים שמדובר בתופעה רחבת היקף שמשנה את כללי המשחק. "סכסוכים כמעט פשוטים - מישהו חתך אדם בכביש - המהירות שבה הדבר הזה הופך לירי בין אנשים היא פשוט לא נורמלית", אמר.
בדבריו תיאר ארסנל נשק שלדבריו כבר מזמן חורג מאקדחים ורובים. "יש היום רימוני רסס, כלי נשק אוטומטיים, טילי נ"ט, מטעני נפץ, מוקשים ולבנות חבלה", אמר, והוסיף כי "כמעט כל סוג אמל"ח שיש לארגון טרור מהטובים בעולם - יש גם לארגוני פשיעה". לדבריו, מדובר בנשק שנעשה בו שימוש יומיומי בלב הערים, ולא במלאים מוסתרים במחסנים.
כדוגמה סיפר על אירוע ברמלה, שבו, לדבריו, ארגון פשיעה אחד ירה במא"ג לעבר ארגון אחר, העלה רחפן נפץ - ובתגובה נורה לעברו טיל. "זה לא אירוע שקרה בעזה, זה אירוע שקרה במרכז מדינת ישראל", אמר. לדבריו, בעקבות אירועים מסוג זה פנה ליועצת המשפטית לממשלה ודרש להתייחס לחלק מהאמל"ח שבידי ארגוני הפשיעה מתוך הבנה שארגון שמחזיק אמצעים כאלה מסוגל לאיים לא רק על יריביו, אלא גם על תחנת משטרה, מבנה ציבור או שכונה שלמה.
אלא שבעיניו, הנשק הוא רק חלק מהסיפור. חלק מרכזי אחר הוא קריסת ההרתעה. לדבריו, עבריינים - ובמיוחד צעירים הנשלחים לבצע עבירות עבור ארגוני הפשיעה - יודעים שהסיכוי להיתפס נמוך מאוד. הוא הזכיר את שיעורי הפענוח הנמוכים בתיקי רצח בחברה הערבית, סביב 13%-15%, ואמר כי עבור צעיר שמקבל אלפי שקלים כדי לזרוק רימון לחצר של משפחה או עסק, המשוואה ברורה: "הוא יודע שהסיכוי לתפוס אותו הוא נמוך".
האזהרה החריפה ביותר שלו נגעה לפחד המשתק משיתוף פעולה עם מערכת אכיפת החוק. לדבריו, המסר שמעבירים ארגוני הפשיעה לעדים, למתלוננים ולבני משפחותיהם הוא פשוט: מי שישתף פעולה - ישלם בחייו או בחיי בני משפחתו. הוא התייחס לרצח אביו של עד מדינה לפני ימים ספורים, וטען כי מדובר במהלך שנועד לשדר מסר ברור לכל החברה הערבית: "מי שמשתף פעולה עם מערכת אכיפת החוק - סופו למות, או שסופו של בן משפחתו למות. והצ'ק הזה לא צ'ק עתידי - זה מזומן".
לדבריו, בחברה שבנויה על חמולות ומשפחות מורחבות, היכולת של המדינה להגן רק על עד המדינה ועל משפחתו הגרעינית אינה מספיקה. "ברגע שארגוני הפשיעה הבינו שאם יהרגו מישהו מהחמולה - המסר עובר - הם למעשה אמרו שאף אחד לא מוגן", אמר. התוצאה, לשיטתו, היא מעגל אכזרי: המשטרה והפרקליטות מתקשות לייצר ראיות כי עדים מפחדים; ועדים מפחדים כי הם רואים מה קורה למי שמעז לשתף פעולה.
"ממשלת צללים"
מכאן עבר ראש המטה לאחת הנקודות הרגישות והמדאיגות ביותר בנאומו: החשש ההולך וגובר גם בקרב עובדי מדינה עצמם. לדבריו, לא רק עדים ומתלוננים נרתעים - אלא גם שוטרים, פרקליטים, עובדי הוצאה לפועל, עובדי חברת החשמל ובעלי תפקידים נוספים שנדרשים לפעול במרחבים שבהם ארגוני פשיעה מטילים אימה.
"יש תהליך שבו עובדי מדינה מתחילים לחשוב על כך פעמיים בתיקים של ארגוני פשיעה", אמר. הוא הזכיר מקרים שבהם יורים לעבר עובדי הוצאה לפועל שנכנסים לג'ואריש, ולעבר עובדי חברת חשמל שמגיעים להחליף שנאים בנגב. הוא אף תיאר את המחיר האישי שמשלמים מי שנמצאים בחזית, והזכיר פרקליט לשעבר שנאלץ, לדבריו, לחיות במשך 17 שנה תחת אבטחה יחד עם אשתו וילדיו. "תחשבו כשפרקליט מסתכל על האירוע ואומר - למה אני צריך את זה לחיים שלי? מה אשתי תגיד לי בבית, או ההורים, או הילדים?", אמר.
מכאן הגיע לשיא נאומו - הטענה כי במדינת ישראל מתפתחת בפועל "ממשלת צללים". לדבריו, ארגוני הפשיעה כבר אינם מסתפקים בגביית דמי חסות ובהפעלת אלימות, אלא מייצרים בפועל ריבונות חלופית בתוך הרשויות המקומיות ובמרחב האזרחי. "התפתח פה ריבון חלופי בתוך מדינת ישראל", אמר.
לדבריו, ברגע שאזרח בחברה הערבית רואה שהרשות המקומית נשלטת בפועל בידי עבריינים או מושפעת מהם - מבחינתו זו "הרשות המחוקקת" האמיתית. כשהוא רואה קבלן המזוהה עם ארגון פשיעה זוכה במכרז, סולל כביש או בונה בית ספר - מבחינתו גם "הרשות המבצעת" נמצאת בידיים עברייניות. וכשסכסוכים מוכרעים אצל בורר שכולם יודעים מי עומד מאחוריו - גם "הרשות השופטת" הופכת, הלכה למעשה, לשלוחה של ארגוני הפשיעה.
לכך הוסיף את מה שכינה "הרשות הפיננסית" של ארגוני הפשיעה: הפרוטקשן. "פרוטקשן זה מס", אמר. "ארגוני הפשיעה רוצים להיות רשות המסים החלופית של מדינת ישראל". לדבריו, גביית דמי החסות כבר אינה נעצרת אצל קבלנים ובעלי עסקים גדולים, אלא מגיעה גם לסייעות בגנים, למנקות ולאנשים פרטיים שמשלמים מאות שקלים כדי שיוכלו להמשיך לעבוד בשקט.
"איום אסטרטגי לביטחון הלאומי של מדינת ישראל"
על רקע כל אלה, הגדיר ראש המטה את הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית כ"איום אסטרטגי לביטחון הלאומי של מדינת ישראל". לדבריו, אם המדינה אכן רואה בארגוני הפשיעה איום אסטרטגי, היא אינה יכולה להסתפק בהצהרות - אלא חייבת לשנות את המסגרת המשפטית והמבצעית של המאבק בהם. הוא קרא לייצר קטגוריה של "ארגון טרור-פשעי" עבור ארגוני פשיעה רצחניים, ולהחיל כלפיהם כלים עוצמתיים יותר של חקיקה, אכיפה ומשאבים.
לדבריו, "ארגון שיש לו על החגורה עשרות אנשים חמושים - הוא ארגון טרור-פשעי", גם אם מניעיו כלכליים ולא אידיאולוגיים. לצד זאת הדגיש כי מהלך כזה חייב להיות ממוקד וזהיר, כדי שלא יופעל כלפי אזרחים נורמטיביים או עבריינים שאינם חלק ממערך פשיעה מאורגן ורצחני.
בסיום קרא ראש המטה לשלב בין זרוע אכיפה חזקה לבין זרוע מניעה, חינוך ורווחה, מתוך תפיסה שהמאבק בפשיעה בחברה הערבית לא יוכרע רק באמצעים פליליים. המסר המרכזי שעלה מדבריו היה חד: מדינת ישראל אינה מתמודדת רק עם גל רציחות, אלא עם מציאות שבה ארגוני הפשיעה מטילים אימה על עדים, מרתיעים עובדי ציבור, חודרים לרשויות המקומיות ומקימים, הלכה למעשה, משילות חלופית משלהם.