מאחורי החיוכים בשווייץ - קרב הגרסאות: מה כולל ההסכם עם איראן?

למרות החיוכים בשווייץ וההכרזות החגיגיות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, "איראן נתנה לי כל שרק רציתי", הדרך להסכם קבע בין וושינגטון לטהרן עדיין רצופה מחלוקות עמוקות. מזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים אמנם עצר לעת עתה את המלחמה, פתח מחדש את מצר הורמוז והוביל לפתיחת משא ומתן טכני ומדיני בן 60 יום, שיתחדש ככל הנראה בשבוע הבא, אך בשורה של סוגיות ליבה עדיין קיימים פערים משמעותיים בין הצדדים וגרסאות שונות.

השיחות בלוצרן שבשווייץ שהתנהלו בתחילה על ידי סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס, שעזב את שווייץ לאחר כ-36 שעות של דיונים, השיגו לטענתו התקדמות משמעותית, אך הוא גם הדגיש כי העבודה האמיתית רק מתחילה.

אחת סוגיות המחלוקת המרכזיות היא שאלת הפיקוח על תוכנית הגרעין האיראנית: הממשל האמריקני טוען כי איראן הסכימה להחזיר לשטחה את פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), ואף הציג זאת כאחד ההישגים המרכזיים של הסבב הנוכחי. ואולם, בטהרן משדרים מסרים מורכבים יותר, ובימים האחרונים נרשמו גרסאות סותרות לגבי היקף הגישה שיינתן לפקחים ובייחוד בנוגע לאתרים שנפגעו בתקיפות האמריקניות במהלך המלחמה. גם ראש סבא"א עצמו הבהיר כי הפקחים אכן צפויים לשוב, אך רמז שאין לוח זמנים מיידי וכי עדיין נדרשים תיאומים נוספים. טראמפ אמר "האיראנים הסכימו לזה - אחרת הייתי מבטל את השיחות".

מחלוקת נוספת נוגעת למצר הורמוז, עורק האנרגיה החשוב אולי בעולם כיום. טראמפ ואנשיו הציגו את פתיחתו מחדש כאחד ההישגים הגדולים ביותר של מזכר ההבנות. ואנס אף ציין כי ביממה אחת בלבד עברו במצר כ-19 מיליון חביות נפט.

מבחינת וושינגטון, היעד ברור: מעבר חופשי של ספינות ללא מגבלות, היטלים או איומים איראניים. אלא שמאחורי הקלעים עדיין מתקיימים דיונים על מנגנוני הפיקוח והאכיפה שיבטיחו כי המצר יישאר פתוח גם בעתיד.

הסוגיה הכלכלית מוסיפה שכבת מורכבות נוספת: משרד האוצר האמריקני כבר פרסם רישיון כללי המקל באופן זמני חלק מהסנקציות על יצוא נפט איראני, שינוע ימי ושירותים נלווים עד אוגוסט 2026. מבחינת הבית הלבן מדובר בתמריץ שנועד לעודד את איראן להמשיך במסלול הדיפלומטי.

עם זאת, בממשל מדגישים כי ההקלות ניתנות תחת פיקוח וכי ניתן לבטלן במהירות אם טהרן תפר את התחייבויותיה. גם כאן נותרו שאלות רבות פתוחות באשר להיקף הכספים שישוחררו ולשימושים שיותרו להם.

במקביל, גם סוגיית הטילים הבליסטיים נותרה עמומה. ואנס הבהיר כי ארצות הברית אינה דורשת מאיראן לוותר על עצם זכותה להגנה עצמית, אך כן מבקשת למנוע ממנה לפתח יכולות שיאיימו על האזור ועל העולם כולו. כיצד יתורגם העיקרון הזה להסכם מחייב - זו כבר שאלה שעדיין רחוקה מפתרון.

אך ייתכן שהפער המשמעותי ביותר נוגע דווקא לנושאים שלא הוסדרו במפורש במזכר ההבנות: מבחינת ישראל השאלה איננה רק תוכנית הגרעין, אלא גם פעילות השלוחות האזוריות של איראן ובראשן חיזבאללה. ואנס ורוביו הדגישו בשורה של התבטאויות כי מטרת ארצות הברית היא להביא ליציבות אזורית ולהפחתת האלימות בלבנון, אולם לא הציגו מנגנון מפורט לפירוק חיזבאללה מנשקו או להגבלת השפעתו הצבאית.

על רקע זה נמשכים גם המאמצים האמריקניים לייצב את הזירה הלבנונית. וושינגטון מפעילה במקביל מנגנון פיקוח באמצעות פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM), בעוד נציגים ישראלים ולבנונים מנהלים שיחות ישירות בתיווך אמריקני גם כעת, אם כי האירוע שם הפך למאתגר בעקבות המצב בשטח. גורמים אמריקניים מודים כי מדובר בסבב רגיש במיוחד, ומפעילים לחץ על שני הצדדים להפגין גמישות ולהגיע להתקדמות ממשית.

בסופו של דבר, מזכר ההבנות העניק לכל הצדדים הישג מיידי: הפסקת אש רחבה יותר, פתיחת מצר הורמוז והפסקת התקיפות הישירות בין ארצות הברית לאיראן. אך דווקא ככל שיורדים לפרטים, ברור כי הסוגיות הקשות באמת: הגרעין, הפיקוח, חיזבאללה, הטילים והסדרי הביטחון האזוריים, עדיין רחוקות מהכרעה.

לכן, מבחן ההצלחה של ההבנות שנחתמו לא יהיה בטקסים, בהצהרות או בכותרות. הוא יימדד בשאלה האם בתוך 60 הימים שהוקצו למשא ומתן יצליחו הצדדים להפוך מסגרת פוליטית כללית להסכם מפורט ובר-אכיפה. אם ייכשלו, טראמפ כבר הבהיר לא פעם כי מבחינתו כל האפשרויות יחזרו לשולחן.

בחירות 2026 - ענו על שאלון הבחירות וגלו מי המפלגה שמתאימה לכם