טאורה סטאקי גדלה עם תמונה אחת שלא באמת יצאה לה מהראש: דודה שלה, לורה אן איימה, נערה בת 17 עם שיער חום ארוך וחיוך פתוח, עמדה בסלון המשפחה כאילו היא עדיין חלק מהבית. טאורה מעולם לא הכירה אותה. לורה נעלמה בליל כל הקדושים של 1974, וגופתה נמצאה כמעט חודש לאחר מכן בקניון ביוטה. במשך עשרות שנים המשפחה האמינה שהיא הייתה אחת מ-30 קורבנותיו של טד בנדי, אחד הרוצחים הסדרתיים הידועים לשמצה בארצות הברית - אבל חשד, אפילו חשד כבד, לא הספיק כדי לסגור את התיק.
עכשיו, 51 שנה אחרי הרצח, המשפחה קיבלה את האישור שחיכתה לו: בדיקות DNA מתקדמות הצליחו לחלץ פרופיל גנטי גברי מדגימה ישנה שנלקחה מגופתה של לורה, והוא תאם ל-DNA של בנדי. הרצח של לורה אן איימה כבר לא נותר רק בתוך רשימת ההודאות החלקיות והצללים שהשאיר אחריו בנדי. הוא הפך לעובדה פורנזית.
התמונה בסלון והבגדים שנשארו מאחור
טאורה, כיום בת 30, סיפרה כי כבר בילדותה ידעה שדודתה נחטפה ונרצחה כשהייתה בת 17 בלבד. אמה, אוולין, שהייתה אחותה הצעירה של לורה, דיברה עליה באהבה גדולה. היא אפילו לבשה את בגדיה של אחותה הגדולה: חצאית חומה בסגנון בוהמי ומגפיים שחורים גבוהים עם שרוכים. "אני לובשת אותם לכבודה של דודה לורה", נהגה לומר לבתה.
לורה, לפי הזיכרונות המשפחתיים, הייתה גבוהה וחזקה, אהבה בעלי חיים, רכבה על סוסים ועזרה לאביה בעבודות פיזיות בחווה. היא הייתה נותנת ממתקים לאחיה הקטנים, דאגה להם, ונשארה במשפחה לא רק כקורבן של פשע מזעזע, אלא כדמות חיה מאוד. דווקא לכן, היעלמותה הפכה לפצע שלא נסגר.
בערב ליל כל הקדושים של 1974 יצאה לורה למסיבה עם חברים. לפי הדיווחים, היא עזבה את המקום כדי לקנות סיגריות, וככל הנראה ניסתה לתפוס טרמפ בכביש סמוך. משם היא נעלמה. משפחתה חיפשה תשובות במשך שבועות, עד שגופתה נמצאה על ידי מטיילים ב-27 בנובמבר בצד הדרך, סמוך לאמריקן פורק קניון. היא הייתה עירומה, גופה מלא חבלות, ולפי הדיווחים נחנקה באמצעות גרב ניילון.
גופתה של לורה הייתה במצב קשה כל כך שסבה נדרש לזהות אותה לפי צלקות ישנות על הזרוע - שנשארו מנפילה מסוס אל גדר תיל בילדותה. עבור המשפחה, גם אחרי הקבורה, האבל לא באמת הסתיים.
עם השנים שמרה אוולין קטעי עיתונות על אחותה ועל הקשר האפשרי לרוצח הסדרתי טד בנדי. באותם חודשים בנדי התגורר בסולט לייק סיטי, לאחר שהתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת יוטה. דפוס הפעולה שתואר בהמשך בחקירותיו - פנייה לנשים צעירות, פיתוי או כפייה להיכנס לרכב, תקיפה במקום מבודד וחניקה - הזכיר מאוד את מה שקרה ללורה.
טאורה סיפרה שכשהייתה בת 14 למדה על בנדי בשיעור קרימינולוגיה. כשהופיעה על המסך תמונתה של לורה - אותה תמונה שהייתה תלויה בבית המשפחה - היא הבינה לראשונה את מלוא המשמעות של הסיפור שגדלה איתו. "זו דודה שלי", אמרה לחבריה לכיתה, שלדבריה לא האמינו לה בתחילה, עד שהבחינו בדמיון ביניהן.
האיש שהסתובב סביבה לפני שנעלמה
ככל שטאורה העמיקה בתיק, היא גילתה פרטים מטרידים יותר. לדבריה, אמה סיפרה לה שבנדי הכיר את לורה עוד לפני שנעלמה, ואף עקב אחריה במשך חודשים. באחד המקרים, כשנערים הציקו לה, הוא התקרב, כרך סביבה את זרועו ואמר שהוא החבר שלה. לורה, לפי הסיפור המשפחתי, דחתה אותו ואמרה לו שהיא לא החברה שלו.
בהמשך, לפי חומרים שקיבלה טאורה מחוקר לשעבר, בנדי פנה אל לורה כמה פעמים בבית קפה ואף אמר לה שהוא מתכוון לתקוף אותה. היא הדפה אותו. עבור טאורה, האפשרות שהוא ארב לה עד שמצא רגע שבו הייתה לבד הפכה את הסיפור לקשה עוד יותר. "זה מחריד לחשוב שהוא אולי עקב אחריה וחיכה להזדמנות", סיפרה.
החוקרים, לפי הדיווחים, האמינו כי בנדי החזיק את לורה בחיים במשך כמה ימים לאחר החטיפה. הפרט הזה, שלא הוכח במשך שנים בבית משפט אבל הופיע בחומרי החקירה, היה אחד הדברים הקשים ביותר עבור המשפחה. בנדי עצמו הוצא להורג בכיסא חשמלי בפלורידה ב-1989, לאחר שהודה לפני מותו בעשרות רציחות, ובהן גם רציחתה של לורה. למרות זאת, התיק שלה נשאר פתוח, משום שלא הייתה שום ראיה פורנזית שקשרה אותו לרצח באופן חד משמעי.
ב-2019 יצר קשר עם טאורה במאי שעבד על סרט תיעודי על בנדי, והוא חיבר אותה לחוקר לשעבר בשם כריס אסקרידג'. ממנו היא גילתה פרט שהפתיע אותה: למרות ההודאה של בנדי והחשד רב השנים, התיק של לורה עדיין לא נסגר רשמית.
המשפחה המשיכה לחכות לתשובות, אבל לא כולם זכו לשמוע אותן. אמה של טאורה, אוולין, מתה במאי 2025 בגיל 65, לפני שהרשויות יכלו להעניק לה אישור סופי לגבי האיש שרצח את אחותה. רק במרץ השנה קיבלה טאורה את שיחת הטלפון שחיכתה לה כל חייה: הטכנולוגיה החדשה הצליחה להפיק פרופיל DNA גברי מדגימה שנשמרה מהתיק, למרות השבריריות וההתיישנות של הראיה בת 51 השנים. ההתאמה הייתה לטד בנדי.
"פרצתי בבכי", סיפרה טאורה. "זה היה בנדי, והוכחנו את זה". לדבריה, הידיעה שלורה לא נשכחה גם אחרי יותר מחצי מאה העניקה למשפחה תחושת סגירת מעגל. ילדיה של טאורה - טרייזן, טייס, טרווין וג'רני - גדלו גם הם עם הסיפור של הדודה הגדולה שמעולם לא זכו להכיר.
הפרסום החדש לא משנה את הסוף של לורה, אבל הוא משנה את האופן שבו הסיפור שלה נרשם. במשך שנים היא הייתה עוד שם ברשימה הארוכה והלא תמיד ברורה של קורבנות אפשריים של בנדי. עכשיו היא אחת הקורבנות שאחריותו לרציחתן הוכחה מדעית.
טאורה אומרת שהיא בוחרת לדבר על לורה משום שיותר מדי פעמים, גם עשרות שנים אחרי מותו, השם של בנדי ממשיך למשוך את רוב תשומת הלב. "חשוב שהשמות והמורשת של הקורבנות יישמעו, לא רק שלו", אמרה. לדבריה, היא מקווה שהתקדמות טכנולוגיות ה-DNA תסייע גם למשפחות אחרות, של קורבנות בנדי ושל תיקי רצח ישנים אחרים, לקבל תשובות שחיכו להן יותר מדי שנים.
בנדי הורשע בין השנים 1979 ל-1980 בשלוש רציחות, והודה לפני שהוצא להורג ברצח של 30 נשים ונערות. עם זאת, מספר הקורבנות האמיתי שלו אינו ידוע, והערכות שונות שפורסמו הגיעו עד ל-100 רציחות ואף יותר.