נתניהו מכר לנו "ניצחון מוחלט" - וקיבלנו בומרנג מדיני לפנים | בן כספית

התבוסה המדינית גדולה אפילו מהניצחונות הצבאיים. ואם אתם רוצים את זה מפורט יותר, הנה: האירוע היחיד שעוצמתו גוברת על הניצחונות הצבאיים שהשגנו בשנים האחרונות על חמאס, חיזבאללה ואיראן - הוא התבוסה המדינית שנחלנו מולם מיד אחר כך.

מזלו הגדול של בנימין נתניהו הוא שאין לו עכשיו יו"ר אופוזיציה ששמו בנימין נתניהו. בדמיוני אני שומע את פרץ הצווחות, הקרקורים, האיומים, תרחישי האימים, הנאומים חוצבי הלהבות והטינופים האינסופיים נגד הממשלה שהוא היה מייצר עכשיו בבריטון המוכר ההוא.

לא, הפעם הוא לא יקמבן לעצמו הופעה מול שני בתי הקונגרס מאחורי גבו של הנשיא, הופעה שלא השיגה דבר חוץ מפירוק הברית של מדינת ישראל עם המפלגה הדמוקרטית. הוא לא יתדרך נגד הנשיא, הוא לא ינאם נגד הנשיא, הוא לא יאיים על הנשיא והוא לא יפעיל נגד הנשיא את איפא"ק או מנופים אחרים כלשהם.

הוא ימשיך להתפלש בעפר רגליו של הנשיא טראמפ, כי זה התשלום על קמפיין החנינה שאליו גויס טראמפ באקט שאין מחריד ממנו. לא רק שנתניהו הפך את עצמו לבן ערובה של טראמפ, הוא לקח אותנו יחד איתו לפיגוע-מיקוח הזה. עכשיו הגיע רגע הפיצוץ.

עוד אי אפשר להשוות את ההסכם בין איראן למעצמות מ-2015 לכתב הכניעה (של ארה"ב) הנוכחי, כי אין עדיין הסכם. תמיד נוכל לקוות שבעוד שבוע או חודשיים טראמפ יתעשת ויתחשק לו שוב לפצוח במלחמת עולם נגד איראן. מה שיש עכשיו זה פתיחת מצר הורמוז תמורת שחרור כספים לטובת איראן. כל השאר עוד ידובר.

אם ננתח את הקולות מטהרן, הרי שאין להם שום כוונה לוותר על הפרויקט הגרעיני או על האורניום. ואין שם רק 440 ק"ג של אורניום מועשר, יש שם טונות של חומר מועשר לדרגות שונות שיכול, עם הידע הנכון (שישנו באיראן), להפוך לחומר צבאי תוך זמן קצר.

לתומכי הממשלה יש פטנט: הם מבינים את גודל הפיאסקו, הם יודעים שמדובר בחורבן. הם התרגלו. אבל הדרך שלהם לנסות להיחלץ מהוויכוח זה לשאול "אז מה אתה מציע?".

ובכן, אני מציע, דבר ראשון, לא להיכנס למצב הזה. כלומר, לא להגיע לחורבן 7 באוקטובר. זה היה חוסך כאן לא מעט חיים, אנרגיה, שפיות ועם שלם שנגרר למערבולת היסטורית שאין לדעת את סופה. דבר שני, אני מציע לוותר על הטיעון. הוא לא משחרר מאחריות את האחראים. כל פתרון שיציג עכשיו כל פוליטיקאי לא שווה את הנייר שעליו הוא לא ייכתב. ביקורת על כישלונות ומחדלי השלטון לא חייבת להגיע עם פתרונות קסמים.

מה שאני, הקטן, מציע, זה להתחיל לרפא את המקום הזה. מה שהייתי מציע, אם היו שואלים אותי הרבה קודם, זה לא להבטיח "ניצחון מוחלט", לא לסמן את המטרה הכי גבוהה והכי בלתי אפשרית, לצמצם את הציפיות ולכן גם לצמצם את המלחמות. כשאתה נכנס קטן, אתה יוצא יותר גדול.

את מערכת עזה היה צריך לסיים בזמן שלנו ובתנאים שלנו, בלי "מועצת השלום", בלי קטאר ובלי טורקיה. את לבנון היה צריך לסיים אחרי הפסקת האש הקודמת, שהייתה חלומית מבחינת ישראל.

לגבי איראן, היה צריך לחתור לסגר ימי ואווירי מלא לאורך זמן - ולא למלחמת התשה אינסופית ו"הפלת המשטר". היה צריך לסכם מראש עם טראמפ את המטרות הריאליות, לא הדמיוניות. היה צריך להבין שהזמן, בשלב מסוים, מתחיל לעבוד נגדנו. לנו אין זמן ואין סבלנות. לאיראנים יש רק זמן ורק סבלנות. אין להם שום דבר אחר. ואין טובים מהם בלנצל את הזמן.

הסכנה הנשקפת עכשיו מהמשטר האיראני גדולה בהרבה מזו שנשקפה ממנו לפני שנה. לא כי הם התחזקו. הם לא התחזקו, הם נחלשו משמעותית. אבל הם שרדו, וזה הופך אותם להרבה פחות זהירים, הרבה יותר נחושים והרבה יותר ממוקדים. מתישהו הם יתאוששו, יתקנו את הנזקים וישקמו את ההריסות.

השוט הגדול, החרב המתהפכת שריחפה מעל ראשם שנות דור וגרמה להם להתנהל בזהירות, הייתה האפשרות של תקיפה אמריקאית. זה היה "יום הדין", האפוקליפסה, שמהם ניסו להימנע. ובכן, זה קרה. ועוד איך. פעמיים. והם שרדו. הם לא מפחדים יותר. וזה מפחיד.

לסיכום: טבעת האש שבנתה איראן סביב ישראל ספגה מכות קשות וניזוקה משמעותית. אלא שהיא לא הוכחדה. כמו במלחמה בסרטן, אם אתה משאיר גרורות - הוא יחזור. חיזבאללה, שהצהרנו על ניצחון היסטורי מולו די מזמן, חי ובועט. מעמדו בלבנון משתקם, במקום להידרדר. חמאס מתעצם מדי יום.

על המשטר האיראני דיברנו. הם לא הצליחו להשמיד את ישראל, הם כמעט הושמדו בעצמם, אבל כמעט הושמדו זה כמו כמעט גול בכדורגל. ההחמצות לא נכנסות לסטטיסטיקה. אף אחד לא יזכור את זה בעוד שלוש או חמש שנים - כשבבית הלבן יישב, חלילה, נשיא אנטי-ישראלי והכל יתחיל מהתחלה.

זוהי מורשת נתניהו האמיתית. מי שמתעלם מהסכנה, מדחיק אותה, נכנע לה, מתרחק ממנה, היא רודפת אחריו.

בחירות 2026 - ענו על שאלון הבחירות וגלו מי המפלגה שמתאימה לכם