הלילה שבין ה-27 ל-28 בפברואר 2026 ייזכר כפרק היסטורי ודרמטי בעיצוב פני המזרח התיכון, אך גם בתחום הלוויינות הצבאית. כל עיני אלופי המטכ"ל, משרד הביטחון וקהילת המודיעין היו נשואות למקום אחד: יחידת הלוויינות. בתוך מערך 9900 של אמ"ן, תחת פיקודו של תא"ל ש', הלחץ בחדר ההפעלה והבקרה גבר מרגע לרגע בשל גודל האחריות: לזקק את התמונה הרגישה ביותר על איראן.
כשראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר הורו על שיגור גל ראשון של טילים קטלניים ומדויקים לעבר צמרת המשטר, ובראשם המנהיג העליון חמינאי, תפקידם של מפעילי הלוויינים הפך לרגיש ומכריע. הם היו העיניים של צה"ל והמוסד בחלל. חיילים סדירים וקצינים צעירים בדרגות סגן וסגן-משנה נדרשו לכוון את הלוויינים לנקודות מדויקות, ברזולוציה שעולה על כל דמיון, כשכל פרט בהן היה קריטי לביצוע המשימה. תהיו בטוחים: כשהטילים החלו במעופם לעבר היעדים, אף אחד בחדר המבצעים של 9900 לא נשם לרווחה. אז, למעשה, המלאכה האמיתית שלהם רק התחילה - והיא הלכה והתגברה ככל שחלף הזמן.
האתגר המודיעיני שעמד מולם היה חסר תקדים. איראן, מדינת ענק המשתרעת על פני 1.6 מיליון קמ"ר, היא מרחב בלתי נתפס של מטרות צבאיות, שבו קהילת המודיעין נדרשת לתעדף משימות ולהכריע אחר מה נכון לעקוב, ועל מה נכון לוותר לקראת תקיפה. כל שעה קריטית, וכלל הגורמים מבקשים להספיק ולהשמיד כמה שיותר מטרות.
המשימה הייתה ברורה למנהלת החלל במשרד הביטחון ולצה"ל, אך נתפסה כמעט בלתי אפשרית: לייצר בנק מטרות חי, 24/7. החל מסיוע בציד אחר מנהיגים ומפקדים הנעים בחשאי, ועד איתור משגרי טילים ניידים בלב מדבר - חלקם חשופים וחלקם ממוקמים עמוק בבטן האדמה. כל דקה הייתה קריטית בשל החשש שעוד רגע המטרה תיעלם.
מומחי התוכן המודיעיני מצביעים על רחוב בטהרן. זו לא טעות. עבור תושבי העיר, מדובר בעורק חיים תוסס ויפה בבירה האיראנית, שלאורכו פארקים עם עצי דולב ומוקדי תרבות שונים. אך עבור מומחי המוסד ואמ"ן, זהו נתיב אסטרטגי רוחש סודות ומזימות. במקביל להיותו ציר אזרחי, הרחוב משמש גישה למתחמים הרגישים ביותר של המשטר: מתחמי פיקוד, מפקדות בסיג' ועוד מוקדים הקשורים בדיכוי האזרחים.
הרחוב הזה הוא רק חלק אחד בפאזל הענק שקהילת המודיעין נדרשה להרכיב תחת מכבש לחצים אדיר, שכמותו לא היה בכל מלחמות ישראל. המעקב המודיעיני חלש על כל מוקדי הכוח האיראניים, למשל כדי להשמיד יכולות שיגור של טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל. החל ממתחם פרצ'ין, לב התעשייה הצבאית האיראנית ורכיבי הגרעין; דרך אתר שאהרוד, שבו פותחו ויוצרו טילים בליסטיים מסוגים שונים; ועד למפעלי התעשייה הצבאית בכראג'. ב-28 בפברואר, עבודת הנמלים - שחלק גדול ומשמעותי ממנה בוצע מהחלל - הפכה לכוח ישראלי אימתני, שהאיץ את קצב איתור והשמדת המטרות.
היכולות הללו, שהופעלו לראשונה בקצב חסר תקדים במבצע "שאגת הארי", פותחו ושוכללו במשך עשרות שנים במשרד הביטחון. בראיון בלעדי לוואלה, מספק ראש מנהלת החלל במשרד הביטחון, אבי ברגר, הצצה נדירה לתהליך הטכנולוגי המורכב ולתמורות המודיעיניות שהתרחשו תוך כדי המלחמה - כולל הצצה לתהליך קבלת ההחלטות, ומה, לדעתו, הוביל לקבלת פרס ביטחון ישראל השבוע.
"מבצע 'שאגת הארי' היווה עבורנו קפיצת דרך מאוד משמעותית בתחום החלל", אמר ברגר. "זה מתחיל בלוויינים ששיגרנו. את הפרס קיבלנו בגין שיגור 'אופק 13' ו'אופק 19'. אלה שני לווייני SAR, כלומר לווייני מכ"ם, שהטכנולוגיה שלהם שונה מלוויין צילום רגיל, אלקטרו-אופטי, שמחכה שאור שמש יפגע בקרקע, יחזור לאופטיקה של הלוויין וייצר תמונה. בלוויין SAR, הלוויין עצמו מייצר את התמונה: הוא משדר קרינה אלקטרומגנטית לקרקע, ובאמצעות הטכנולוגיה המיוחדת - כל מה שחוזר מהקרקע, מאותה אנרגיה, מייצר תמונה סינתטית שמאפשרת לנו להביא מודיעין. הדבר הזה מאפשר לנו לצלם גם ביום וגם בלילה, גם לחדור עננות, ולייצר יכולות נוספות של חדות ראייה בהקשרים אחרים שעליהם לא ניתן לפרט".
מה עוד ניתן לומר על אותם לוויינים?
"את שני הלוויינים האלה שיגרנו, האחד במרץ 2022 והשני מיד אחרי, עם 'כלביא' ו'שאגת הארי', ובאמת ראינו את האפקט בהקשר של שתי המערכות האלה. באירוע הטכנולוגי, הקפיצה היא דרמטית ביכולת שלנו לזהות רכיבים ביום ובלילה. הטכנולוגיה של לוויין SAR, לוויין מכ"ם, היא טכנולוגיה מיוחדת שמאפשרת לזהות שינויים בקרקע ברמה של עשרות סנטימטרים. זה נדבך משמעותי נוסף, שלא רק מאפשר לך לראות מה היה בקרקע באותו רגע, אלא גם להבין, באמצעות גילוי שינויים ובהשוואה בין שתי תמונות שצולמו על אותו תא שטח, מה קרה בטווח הזמן שבין שתי התמונות. זאת אומרת, אתה יכול להבין אילו תנועות היו שם ואיזו פעילות הייתה באותו תא שטח, שיכולה לייצר אינדיקציות מודיעיניות-מבצעיות, כמו תנועת משגרים או תנועת מערכות אמל"ח באיראן. אלה דברים מאוד משמעותיים, שלשמחתי הביאו לידי ביטוי עבודה של שנים רבות של משרד הביטחון, התעשיות הביטחוניות ויחידת 9900".
מנהלת החלל ויחידת המחקר והפיתוח מפא"ת במשרד הביטחון קיבלו את הפרס בשותפות עם תעשיות ביטחוניות, בהן אלתא והתעשייה האווירית, ועם יחידת 9900. "זו באמת עבודה של שנים", אמר ברגר. "של יזימה של רעיונות, חפירה על טכנולוגיות ורעיונות מחוץ לקופסה - איך עושים את הדברים אחרת וטוב יותר. שמנו לחץ על תקופת הלחימה גם כדי להרים את הלוויינים במועד הזה, אבל בעיקר כדי לייצר את המיצוי המבצעי, שבקצה שלו יש יותר מודיעין. אני חושב שזה אחד היתרונות הטכנולוגיים-מבצעיים הכי משמעותיים של מדינת ישראל באזור הזה.
"אני מסתובב הרבה בעולם עם שותפים כאלה ואחרים, במדינות כאלה ואחרות, וככל שאני מסתובב ומכיר, אני מבין את העוצמה הישראלית. החיבור הזה בין טכנולוגיה פורצת דרך לבין האנשים שלנו - אתה רואה את זה גם בהיי-טק, ואתה רואה את זה בכל האזורים של פיתוח טכנולוגיות חדשות. מדינת ישראל מאוד טובה בזה. אבל החיבור של זה לניסיון מבצעי, למפעילים מבצעיים, ליחידה מבצעית מאוד תזזיתית ומאוד מוכשרת כמו 9900, עם הראייה המתכללת של מפא"ת כגורם מוביל - כל החיבור הזה מייצר לא רק את הטכנולוגיה, אלא גם את ההתאמה המאוד מדויקת לשיח המבצעי ואת היכולת להביא את הדברים מהר מאוד".
אתה יכול להמחיש את זה בדוגמאות?
"משימת הציד במלחמה הייתה משימה מאוד מורכבת. צריך להבין שאיראן היא מדינה גדולה. זה אתגר שלא באמת הבנו את ההתמודדות איתו, ולמרות זאת אתה עדיין רוצה לזהות שם חיילים שמפעילים משגרים. זה מורכב. לווייני ה-SAR מאפשרים לזהות תנועות של חיילים. עד כדי כך, וזה בדיוק הסיפור: יש לי ידיעה מודיעינית שמשגר מסוים יצא ממקום מסוים, ואנחנו חושבים שהוא נמצא באזור כלשהו. לך יש לוויינים שמסתובבים כל הזמן, בתדירות כזאת או אחרת ובתזמון כזה או אחר. אותו חייל ביחידת 9900 מקבל את המודיעין, ובזמן אמת הוא כבר מכין כל הזמן משימות צילום. העסק הזה רץ כל הזמן.
"אבל עכשיו התקבלה ידיעה חדשה שאומרת: במקום כזה וכזה אנחנו מבינים שמופיע משגר. תדע שאם זה נכון - אנחנו יכולים לתקוף אותו. יחידת 9900 צריכה, בזמן כמעט סמוך לזמן אמת, לשנות את הפיקוד ואת המשימות שניתנו ללוויין הרלוונטי באותו זמן, ולהגיד לו: אוקיי, אל תצלם באזור הזה - תצלם באזור ההוא, כי שם יש משגר. זו יכולת שהבשלנו במהלך המלחמה: לשנות את לוחות הזמנים של התכנון והצילום רגע לפני הצילום בפועל".
מה הדבר הבא?
"רגע. התפוקה המצולמת יורדת ומעובדת מהחלל בזמן קרוב מאוד לזמן אמת, שזה גם אירוע מאוד משמעותי, ואז אתה בעצם סוגר מעגל מהיר. ראית, פענחת, הבנת שזה מה שיש שם - ואתה יודע לסגור מעגל. התהליך הזה של סגירת המעגלים היה במלחמה הזאת על סטרואידים. באמת, מאוד משמעותי. אני חושב שזו עוצמה אדירה של מדינת ישראל, במיוחד החיבור בין משרד הביטחון, התעשיות וצה"ל".
מה עוד אתם עושים כדי לשכלל את המכונה מהחלל? עוד רגע יכול להתפרץ עלינו עימות נוסף, ולא חסרים אתגרים.
"אתמול היה לי דיון שאני מקיים לעיתים, על הסטטוס של הלוויינים שלנו והחיבור המבצעי שלהם; איך אנחנו יכולים לשפר, ואיך אנחנו יכולים גם להפיץ נקודתית בזמן הזה יכולות נוספות. בדיון הזה היו החבר'ה מהתעשייה האווירית, מהנדסי הלוויין שאחראים על ניהול הלוויינים האלה ועל ההיבט התחזוקתי וניהול המסלולים שלהם בחלל; גם החבר'ה שלי, שמנהלים את כל האופרציה והתכלול, וגם החבר'ה של יחידת 9900, מפקד היחידה, מפקד מרכז החלל ומפקדי הלוויינים.
"הסתכלתי על השיח שהתפתח שם עם החיילים, עם הברק בעיניים, עם כל מיני רעיונות. הם אמרו: בואו נעשה ככה, אפשר לעשות ככה, עם יכולות של לוויינים קיימים. הם באו ונתנו כל מיני רעיונות: 'תשמע, אם אני עושה את זה ככה, אתה משנה לי שנייה משהו במערכת'. המהנדסים אומרים: 'וואו, רגע, האמת היא שעל זה לא חשבתי. אני יכול לעדכן ולעשות גם את זה'. ואנחנו, בראיית המנהלת, אומרים: 'שמע, האמת שזה אפשרי, כי התשתית מאפשרת'. ככה מבשילים אצלנו רעיונות. זה דרמטי - גם במלחמה וגם בשוטף. וזאת העוצמה שלנו".
"מרחב בלתי נגמר של פעילות צבאית"
שר הביטחון ישראל כ"ץ דוחף מאוד לעיסוק בחלל, מאחר שהוא רואה בו מרחב בלתי נגמר של פעילות צבאית, במיוחד כשהאיומים מתגברים על מדינה קטנה כמו ישראל. איך אתה רואה את זה?
"אני, כראש מנהלת החלל, כפוף לראש מפא"ת ולמנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, אבל העוצמה הזאת של שר הביטחון כ"ץ מגיעה עד אלינו - עד אחרון החיילים והמפתחים אצלנו. השר באמת, באופן ייחודי, טורח מאוד לחזור לנושא ולוודא שאנחנו באמת מקדמים את הדברים האלה. אני מודה שזה באמת אירוע יפה. כמו שאמרת, הוא מגדיר את החלל כעומק אסטרטגי של מדינת ישראל. כדי להילחם באויבינו, כמו באיראן, וכדי לייצר עליונות, אתה צריך עוד עומק אסטרטגי - גם ברמה הגיאוגרפית, שיאפשר לך את העוצמה הזאת ואת היתרון. והחלל הוא כזה".
"לחלל כמעט אין מגבלות. מה שנשאר הוא רק להציב יכולות, ואז אתה מעצים את התפוקה המבצעית שלך בחיפוש מהחלל ועל הקרקע, על פני שטחים עצומים. זה עומק אסטרטגי. השר תמיד מדבר על כך שחייבים להרחיב אותו. ביחד עם צה"ל, וכולל ההנחיות של המנכ"ל והשר, אנחנו מקדמים אסטרטגיה שמחברת את כל הווקטורים האלה יחד, כדי לתת מענה לזירה המשתנה.
"היום אני חוצה את איראן עם הלוויינים שלי בתוך כמה דקות. מחר זו יכולה להיות מדינה אחרת - תימן, סוריה, לבנון ועוד מדינות. זה חלק מההכוונות שהמנכ"ל ברעם נותן לנו: לייצר את ההפתעה הבאה, את העליונות ואת הוורסטיליות מול ניצול העומק האסטרטגי שעליו אנחנו מדברים. אנחנו מתכוונים לשים היקף גדול של לוויינים. דרך אגב, לוויינים לא רק מצלמים - הם עושים עוד דברים: תקשורת, פעילות במרחב הספקטרום ועוד".
מה התוכנית המתגבשת במשרד הביטחון?
"כדי להמשיך את הרציפות הזאת, אני צריך לשים עוד לוויין. אחרי שהלוויין הראשון זז מסביב לכדור הארץ, יבוא לוויין אחר והוא יתחיל לכסות מודיעינית, וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, אני צריך לשים קבוצה של לוויינים שמתואמים במסלולים שלהם, כך שמעל אזור העניין שלי תהיה רציפות איסופית מלאה. לדבר הזה צריך סדר גודל של עשרות לוויינים, עד כדי מאות. זו תפיסה שמתחברת למה שמנכ"ל המשרד ושר הביטחון מדברים עליו: הרמטיות. בקצה אתה לא מאבד אפילו מצמוץ של עין - והכול תלוי בכמות הלוויינים ובמה שאתה עושה עם המודיעין הזה".
מה עוד צריך לעשות בתחום?
"מדינת ישראל חייבת, חייבת, לייצר עליונות ביטחונית בחלל, כדי שנוכל לייצר חופש פעולה לצה"ל ולגורמי מערכת הביטחון. על בסיס הדבר הזה נוכל לייצר עוד אפקטים נוספים מול אזורים גיאוגרפיים כאלה ואחרים".
מה עם קידום חברות ישראליות קטנות בתחום החלל? זו לא נקודת תורפה אם רוצים לייצר פער על האויבים שלנו?
"אתה כל כך צודק. זו בדיוק הנקודה, וגם האחרונה של השר והמנכ"ל. יש לנו תעשיות ביטחוניות מאוד חזקות, ואיתן אנחנו עושים את החלל שיש לנו - והוא מרשים. אבל כדי לעשות את קפיצת המדרגה, אנחנו צריכים להרחיב ברמה הכללית את האקו-סיסטם של החלל במדינת ישראל. הוא נשען על חברות סטארט-אפ, חברות קטנות ובינוניות - וזה כבר קורה.
"לאו דווקא כאלה שעוסקות בחלל ביטחוני, אלא בכלל בחלל. חלל הוא תחום קשה, מה שנקרא תחום דיפ-טק. הוא דורש חומרה, ידע, מעבדות, חדרים נקיים, תאי ואקום. זה תחום שדורש השקעה תשתיתית. מדינת ישראל חייבת, חייבת, לעשות את קפיצת המדרגה - דרך אגב, גם בהיבט הלאומי-אזרחי וגם בהקשר של החלל. חייבים לפרוץ תקרת זכוכית ולהעצים את בניין הכוח בתחום, וגם להגדיל את כמות המהנדסים שעוסקים בחלל".
יש נתון חריג ויוצא דופן שמשקף את כל העשייה מהחלל במבצע "שאגת הארי"?
"ב'שאגת הארי' אספנו מעל 50 אלף תמונות מהחלל. זה מספר חסר תקדים. זה נתן מענה ליותר מ-100 אלף דרישות צילום, על פני מאות אלפי קילומטרים רבועים. זה מתחבר למה שאמרתי קודם: היכולת של אחיזת שטח. הכול מתחבר לאיסוף עצום במלחמה".
על ההתרגשות לרגל קבלת הפרס היוקרתי, השיב ברגר: "רגע קבלת הפרס היה קצת נחת על כל האירועים הדרמטיים שאנחנו חווים בתקופות האחרונות. זה מייצר קצת נחת והמון גאווה. הפעם זה היה ספציפית מול המבצעים 'עם כלביא' ו'שאגת הארי', שהתפוקות בהם היו כל כך דרמטיות - גם ברמת היכולת המבצעית, אבל גם ברמת ההשפעה המבצעית. אני חושב שזה היה אחד המרכיבים המשמעותיים בזכייה בפרס: החיבור הזה לתפוקה המבצעית".