נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נשמע היום (שישי) כאדם שכבר חצה את קו הסיום. מבחינתו, ההסכם עם איראן אינו יעד עתידי אלא כמעט עובדה מוגמרת: טראמפ: "היום סיימנו את המלחמה עם איראן. האיראנים הסכימו שלעולם לא יהיה להם נשק גרעיני — וזה היה היעד המרכזי שלנו. למעשה, זה היה 95% מהמטרה". הכריז טראמפ במקום שצבאו אמור היה לתקוף מטרות באיראן, בפני הכתבים בחדר הסגלגל שלהבנתו מוג'תבא אישר אותו. אלא שכמה משפטים לאחר מכן הוא הוסיף כי כעת נותרה "השלמת המסמכים", וכי החתימה צפויה להתקיים "בימים הקרובים", אולי אפילו באירופה! במילים אחרות, טראמפ מדבר על הסכם שכבר הושג, ובאותה נשימה מסביר כי המסמכים עדיין אינם סופיים.
הפער הזה בין ההכרזה למציאות הוא הסיפור המרכזי. הסיבה לכך היא שלא רק שההסכם טרם נחתם, אלא שגם האיראנים עצמם אינם מתארים את המצב כפי שמתאר אותו טראמפ. משרד החוץ האיראני מסר כי רוב סעיפי ההסכם אכן נסגרו בעבר, אך לטענתו ארצות הברית ביקשה להוסיף דרישות חדשות. בטהראן הדגישו כי המנהיגים (קרי מי שמנהל את העסק באיראן עכשיו) עדיין צפויים לדון בכל הסעיפים, וכי רק לאחר מכן תפורסם העמדה הרשמית של איראן. כאשר נשאלו על דבריו של טראמפ בנוגע למקום ולמועד החתימה, הגדירו אותם האיראנים כ"השערות תקשורתיות". זו אינה הכחשה מוחלטת של המשא ומתן. למעשה, ההיפך הוא הנכון. האיראנים אינם אומרים שאין שיחות. הם אינם טוענים שאין התקדמות. הם אפילו אינם מכחישים שרוב הסעיפים כבר גובשו. אבל הם מסרבים לאמץ את התמונה שמצייר טראמפ, שלפיה כל הצדדים כבר אישרו את ההסכם והחתימה היא רק עניין טכני.
בכך נוצר פער משמעותי בין הנרטיב האמריקאי לבין הנרטיב האיראני. טראמפ מצדו מנסה להציג חזית רחבה במיוחד של תמיכה אזורית. הוא סיפר כי שוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם מנהיגי קטר, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, בחריין וכווית, והוסיף כי ישוחח גם עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. הוא אף שיבח את פקיסטן ואת הנהגתה. המסר היה ברור: מבחינתו, לא מדובר עוד רק בהבנה בין וושינגטון לטהראן, אלא במהלך אזורי רחב היקף.
אלא שגם כאן בולטת העובדה שטראמפ אינו מציג מסמך חתום, אלא אווירה כללית של תמיכה והתקדמות.
הסימן המעניין ביותר לכך שההסכם עדיין אינו סגור נמצא דווקא בדבריו של טראמפ עצמו. מצד אחד הוא חוזר שוב ושוב על כך שהחתימה קרובה. "בקרוב", "בקרוב מאוד", "אולי בסוף השבוע", היו חלק מהביטויים שבהם השתמש. מצד שני, כאשר נשאל על לוח זמנים מחייב, הוא סירב לקבוע מועד יעד ברור. לדבריו, הוא אינו רוצה להציב דדליין משום שאז יואשם אם לא יעמוד בו.
זהו ניסוח שקשה להתעלם ממנו. מי שיודע בוודאות שהחתימה תתקיים בשבת או ראשון אינו מדבר גם על אפשרות שהתהליך יימשך עוד שבועות. ומי שבטוח שכל הצדדים כבר אישרו את ההסכם אינו נדרש להסביר מדוע עדיין אין תאריך רשמי. לצד זאת, טראמפ ממשיך להציג את ההתקדמות המדינית כחלק ממדיניות הלחץ שהפעיל בימים האחרונים. רק לפני זמן קצר הוא איים בתקיפות נוספות נגד איראן, לאחר הפלת מסוק האפאצ'י האמריקאי. במקביל הוא טען כי ארצות הברית פגעה קשות ביכולותיה הצבאיות של איראן וכי ההנהגה הנוכחית בטהראן שונה מזו שניהלה את העימות בתחילתו. לכן, מנקודת מבטו של טראמפ, אין סתירה בין הלחץ הצבאי לבין הדיפלומטיה. להפך. הוא מציג את הלחץ כגורם שאפשר את ההתקדמות לעבר ההסכם.
ועדיין, נכון לעכשיו, קשה להתעלם מהפער בין רמת הביטחון שמפגין הנשיא האמריקאי לבין הגרסה האיראנית. בעוד טראמפ כבר מדבר על פתיחת מצרי הורמוז, על ירידת מחירי הנפט ועל הסכם שיבטיח שאיראן "לעולם לא תחזיק בנשק גרעיני", בטהראן ממשיכים להדגיש כי נותרו סוגיות שטרם הוכרעו.
ייתכן שבסופו של דבר טראמפ יתברר כצודק, והחתימה אכן תגיע בתוך ימים. ייתכן גם שהפערים שנותרו קטנים מכפי שנראה כלפי חוץ. אולם בשלב זה, התמונה המצטיירת היא של משא ומתן מתקדם מאוד, אך כזה שטרם הגיע לקו הסיום. לכן, ההכרזה המשמעותית ביותר על קיומו של הסכם עם איראן אינה מגיעה כרגע מטהראן, מקטר או מישראל. היא מגיעה מדונלד טראמפ עצמו. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הנשיא מתאר מציאות קיימת - או מנסה ליצור אותה.
בישראל לא הכירו שיש הסכם המצוי על סף חתימה, ראש הממשלה נתניהו בסלידה אופיינית מהסדר שכזה מסר באמצעות הודעת לשכתו: "אף שישראל אינה צד למזכר ההבנות, ראש הממשלה הביע את הערכתו למחויבותו של הנשיא טראמפ שההסכם הסופי בגמר המשא ומתן יכלול את הוצאת החומר המועשר, פירוק תשתיות ההעשרה, הגבלת ייצור הטילים והפסקת התמיכה של איראן בשלוחות הטרור שלה באזור."
נחיה ונראה אם אכן כך יהיה.
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?