התגלית שמנפצת את המיתוס הגדול ביותר של ספרטה, העיר האגדית והאלימה

אגדות, סיפורים, סדרות טלוויזיה וסרטים תיארו במשך אלפי שנים את ספרטה כעיר של לוחמים בלתי מנוצחים, חברה המושתתת על משמעת צבאית הדוקה, כיבושים אכזריים וכוח הזרוע. מהמלך ליאונידס ועד לקרב תרמופילאי עם 300 הלוחמים, המיתוס הספרטני הפך לאחד הסמלים העוצמתיים ביותר של העת העתיקה. אורח החיים והחינוך הקפדני שם היה כה מפורסמים שעד היום "ספרטני" הוא שם תואר המתאר אדם, אורח חיים או תנאים המאופיינים בפשטות קיצונית, בסגפנות, בהסתפקות במועט ובמשמעת עצמית קפדנית.

ספרטה צמחה במאה התשיעית לפני הספירה ושלטה ברוב חצי האי פלופונסוס, עד לתבוסתה המכרעת מול תבאי בשנת 371 לפני הספירה, תבוסה שסימנה את תחילת שקיעתה וסיומה של תקופת הזוהר שלה.

אולם כעת, מחקר היסטורי חדש עלול לאלץ את החוקרים לשכתב חלק משמעותי מאותו נרטיב מוכר. מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת של בית הספר הבריטי באתונה על ידי ההיסטוריון האנס בק, מרצה באוניברסיטת מינסטר, טוען כי המדינה האגדית לא התחילה את דרכה כמעצמת כיבוש צבאית, אלא התפתחה בהדרגה בתוך מציאות תרבותית שכבר הייתה קיימת באזור לאקוניה.

במרכז המחקר עומד האתר הארכיאולוגי איוס ואסיליוס, השוכן בדרום חצי האי היווני. שם חוקרים חשפו שרידים מדהימים השופכים אור חדש על תולדות המקום. הממצאים מוכיחים כי באזור הייתה קיימת תשתית פוליטית ומנהלית מאורגנת הרבה לפני עלייתה של ספרטה המוכרת לנו מספרי ההיסטוריה.

הארכיאולוגים במקום העלו חרס, אך במובן החיובי של המילה - הם מצאו שרידים של מתחם ארמון עצום, ציורי קיר, חרבות ברונזה, וחשוב מכל - מסמכים מנהליים הכתובים בכתב לינארי ב, הצורה הכתובה העתיקה ביותר של השפה היוונית. לפי החוקר בק, ממצאים אלו מטילים ספק משמעותי ברעיון שהעיר הוקמה יש מאין על ידי קבוצת לוחמים כובשים שהשתלטו על האזור.

נתון משמעותי במיוחד נוגע למקדש אמיקליי, אחד מאתרי הדת החשובים באזור. החוקרים גילו כי האתר המשיך להיות פעיל ונמצא בשימוש גם לאחר קריסת ארמון איוס ואסיליוס. בשלב מאוחר יותר הפך אמיקליי למרכז דתי קריטי גם עבור הספרטנים וגם עבור הלאקדיימונים, תושבי האזור המקוריים שחיו בו.

עוד ממצאים שמשנים את ההיסטוריה
תגלית ארכיאולוגית משנה את כל מה שידענו על נפילת האימפריה הרומית

הפסלון שמערער את הסיפור על מי באמת גילה את אמריקה

המשכיות הפעילות הפולחנית במקום רומזת כי מסורות, פולחנים וזהויות מקומיות שרדו את התמורה הפוליטית שהובילה להולדת ספרטה ההיסטורית. במילים אחרות, ייתכן שהמעצמה הצבאית הייתה תוצאה של אבולוציה תרבותית ארוכה ולא תוצר של כיבוש צבאי פתאומי ואלים כפי שנהוג היה לספר עד היום.

הלאקדיימונים חיו באזור לאקוניה, והמחקר גורס שספרטה צמחה מתוך אותו הקשר תרבותי קיים, כשהיא יורשת את מוסדותיו, מסורותיו והמקומות הקדושים שלו. בק כותב במחקרו כי עלייתה של ספרטה שינתה עמוקות את התמונה הפוליטית של האזור, אך אמיקליי שמר על תפקידו כמוקד מרכזי של המורשת הלאקדיימונית.

החוקרים מבהירים כי המחקר אינו מטיל ספק בתדמיתה המאוחרת של ספרטה כמעצמה צבאית אדירה. בין המאה השביעית למאה הרביעית לפני הספירה, העיר בנתה את אחת המכונות הצבאיות המאיימות ביותר בעולם העתיק. החינוך הספרטני המפורסם, אימון ההופליטים והניצחונות בסכסוכים רבים נותרו עובדות היסטוריות מבוססות. מה שמשתנה כעת הוא סיפור המקור, שמסתמן כמורכב הרבה יותר ונטוע בהשתלבות ארוכת שנים של תרבויות קודמות.