הכיבוד בפרסה, האולם שמאחורי המליאה בשעות ההצבעה הארוכות, היה די בנאלי ויבש עם עוגיות שומשום ושיבולת שועל, אלפחורס ועוגיית שוקולד עם אבקת סוכר. האירוע בפנים היה לוהט ויצרי הרבה יותר.
השתלשלות האירועים מוכרת: ההצבעה על בחירת מבקר המדינה, הסיבוב הראשון שבו המועמד המועדף על ראש הממשלה לא השיג את הרוב הדרוש, והסיבוב השני שהסתיים בניצחון. מאחורי הקלעים התנהלה דרמה פוליטית שמלמדת לא מעט על מצבה של הקואליציה ועל הדרך שבה נתניהו עדיין מנהל משברים.
לפני ההצבעה הראשונה, שבה לא הושג הרוב למיכאל ראבילו, ראש הממשלה עצמו הסתובב בפרסה והפעיל את כל כובד משקלו. הוא עבר בין ח"כים של הליכוד ויהדות התורה, שוחח עם דרעי וסגר את הדיל החרדי: שר מש"ס יוותר על מועמדותו לוועדה למינוי דיינים, וגפני וחבריו יצביעו בעד המועמד של ראש הממשלה.
תוצאות הסבב הראשון היו מכה עבור נתניהו, לא רק משום שלא הושג הרוב הדרוש, אלא משום שהן הוכיחו שלמרות כל המאמצים - יש בקואליציה מי שמוכן לפחות לשקול להצביע אחרת מרצון ראש הממשלה.
מרגע פרסום התוצאה החל מצוד. חברי כנסת נהרו ללשכת ראש הממשלה, ויו"ר הקואליציה אופיר כץ עבד בשיחות בלתי נגמרות. כולם ניסו להבין מי הצביע אחרת, ומי החליט להמרות את פיו של נתניהו. שמות עפו באוויר בקצב מסחרר. חלקם על בסיס מידע, חלקם על בסיס תחושות בטן, וחלקם לא יותר מסגירת חשבונות פוליטית ישנה.
ברשימת החשודים הלא-רשמית שהסתובבה במסדרונות הכנסת אפשר היה למצוא את הח"כים הנחשבים סוררים ממילא, כמו דן אילוז, יולי אדלשטיין, שרן השכל, יצחק גולדקנופף וטסלר. אם לא יאמרו בעצמם, קשה לדעת מה הצביעו.
התחושה בקואליציה אחרי הסיבוב הראשון הייתה קשה. יותר מח"כ אחד העריך שההפסד כבר מעבר לפינה. הרי אם אחרי כל הלחץ, כל השכנועים וכל המאמצים לא הושג רוב - למה שבסיבוב הבא המצב ישתנה?
אלא שכאן נכנסה לפעולה המכונה. נתניהו לא ויתר. גם לא יו"ר הקואליציה. בזה אחר זה החלו שיחות טלפון, פגישות מסדרון, זימונים ללשכת ראש הממשלה ושיחות אישיות עם כל חבר כנסת שעלה סביבו אפילו בדל חשד. חלק מהשיחות היו עם מי שנחשדו. אחרות היו דווקא עם מי שאיש לא חשד בהם כלל.
המטרה הייתה כפולה: גם לייצר משמעת וגם לייצר תחושת מעקב. אף אחד לא רצה להיות זה שיסומן כמי שהפיל את ראש הממשלה.
אחד המהלכים המשמעותיים ביותר של היום הזה דווקא לא היה במהלך ההצבעה עצמה, אלא הרבה קודם לכן. אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, יצר קשר עם חבר הכנסת אלי דלל, אחד התומכים הבולטים בשופט יוסף אלרון, וביקש ממנו שלא להגיע להצבעה. דלל אכן לא השתתף, ומהלך זה שינה את המתמטיקה הפוליטית ברגע קריטי: ראבילו לא השיג את הרוב על חודו של קול.
לכך נוספו הלחצים הכבדים שהופעלו על חברי הכנסת, השיח הבלתי פוסק על "צילומים מאחורי הפרגוד", החשש מפריימריז מתקרבים, ובעיקר הפחד להפוך לשם שמסתובב במסדרונות הליכוד כאדם שתקע סכין בגבו של ראש הממשלה.
בסופו של דבר, כל אלה עשו את שלהם. ראבילו נבחר. נתניהו ניצח.