לאחר כיבוש רכס הבופור, מפקד חטיבת גבעתי אלוף משנה נתנאל שמכה חושף היום (שלישי) את מטרות הלחימה והאיומים באזור. בריאיון ל"וואלה" מתאר המח"ט את ההתמודדות עם איום הכטב"מים, מתייחס למחיר הכבד של המלחמה ומבהיר את משמעות הנוכחות בשטח להגנת הגליל.
הלחימה על רכס הבופור דרשה היערכות ממושכת של כוחות הצבא. "אוגדה 36 התכוננה רבות כדי לאפשר את חציית הליטני והטיפוס לרכס הבופור ולרכס עלי טאהר", שחזר אל"מ שמכה. הוא תיאר פעולה שנמשכה מספר שבועות וכללה פגיעה במחבלים במעברים על הנחל ופגיעה בגשרים. "גבעתי היו הראשונים לחצות ולכבוש את הצד הדרום-מערבי של הרכס. חווינו ירי כבד של רקטות ופצצות מרגמה ומעטפת אש חזקה, וטיפסנו על הרכס".
לדבריו, מטרת הפעולה היא נטרול איום ישיר על ישראל. "יש באזור תשתית חיזבאללה גדולה הכוללת בסיסים, מחבלים, טילי נ"ט וירי שמופנה ליישובי הגליל. חיזבאללה תכנן לפלוש מכאן לגליל עם גדודי רדואן שלמים. עצם השהייה שלנו כאן ניטרלה את הרצון הזה. רק מאז הפסקת האש הרגנו למעלה מאלף פעילים, ועוד אלפים קודם לכן. הארגון בנה פה צבא טרור במשך שנים, ועכשיו צריך לטפל בו".
בניגוד לקולות המזהירים משקיעה בלבנון, מפקד החטיבה הציג תפיסה רחבה יותר של המציאות הביטחונית. "אני לא קורא לזה 'בוץ לבנוני', זה הבוץ המזרח תיכוני", הסביר. "אנחנו מדינה קטנה המוקפת באויבים. פעם זה בלבנון, פעם בעזה, ויכול להיות שיהיה גם בזירות אחרות. זו השכונה שאנחנו נמצאים בה, ואני לא חושב שהמעגל הזה ייפסק בתקופה הנראית לעין".
הוא הוסיף כי הלחימה הכרחית לקיום המדינה: "יש פה אויב שרוצה להשמיד אותנו. אם אנחנו לא כאן, חיזבאללה נמצא בדובב, באביבים או במשגב עם. אנחנו בשלב השמדת התשתיות. נחשפנו גם לכוחות ארגון הטרור צפונית אלינו בקו הכפרים, ואנחנו פוגעים בהם. אנשים חושבים שזה עובד בשיטת 'זבנג וגמרנו', אבל חיזבאללה מוטמע באוכלוסייה השיעית עשרות שנים, בדומה לאוכלוסייה בעזה, וזה לוקח זמן".
איום הרחפנים והמחיר הכבד
לצד ההישגים, הלחימה גובה מחיר קשה מהכוחות בשטח, בין היתר עקב שימוש גובר בכלי טיס בלתי מאוישים מצד האויב. "כל פעם יש לאויב משהו אחר - רחפן, כטב"ם או פצצות מרגמה", פירט שמכה. הוא ציין כי הצבא מתמודד עם האיום באמצעות שילוב של רשתות, פעילות לילית, תצפיות ומכ"מים, והביע תקווה שהתעשיות הביטחוניות יספקו פתרונות נוספים בדומה למענה שנמצא למטענים בעזה. "לצערנו אין מאה אחוז הגנה. כמו שיש לנו הצלחות כבירות, רואים שמדי פעם גם הוא מצליח".
המח"ט התייחס בגילוי לב לאובדן הלוחמים: "במלחמה שום דבר לא סטרילי. לאבד פקוד זה אגרוף בבטן שילווה אותנו כל החיים. איבדנו אנשים טובים, ממש לאחרונה התקיימה הלוויה של אורי, קצין רפואה מצטיין של גדוד שקד. אשתי הולכת לנחם משפחות במקומי, זו המורכבות שאנחנו נמצאים בה. עם זאת, המורל בחטיבה בשיאו. הלוחמים גאים להיות בקצה החץ של מדינת ישראל. זו המלחמה שחיכו לה עשרות שנים והיא מתרחשת במשמרת שלנו".
"כל פעם יש לאויב משהו אחר - רחפן, כטב"ם או פצצות מרגמה"
מפקד החטיבה הדגיש כי השהייה במקום תכליתית וזמנית. "אנחנו גדלנו על הסיפורים של רצועת הביטחון. הייתי נער בתיכון ואני זוכר את זה. כולנו קראנו את 'אם יש גן עדן' והתרגשנו לחזור לכאן. אבל אנחנו לא כאן בשביל הרומנטיקה, אלא כי יש איום על תושבי הצפון".
לסיום ציין כי הנוכחות תיבחן בהתאם להערכת המצב המבצעית. "ברגע שהאיום ינוטרל, אני מעריך שלא נישאר כאן. אף אחד לא רוצה להיתקע בלבנון עוד עשרים שנה. אולי יגידו לנו בהמשך להתקדם צפונה לנבטיה, או שיגידו שאין יותר איום נראה לעין ונחזור חזרה".
