נהר פרת מוכר לרבים מאיתנו עוד משיעורי התנ"ך, שם הוא כיכב בספר בראשית כאחד מארבעת הנהרות שיצאו מגן עדן (יחד עם החידקל, הפישון והגיחון). מעבר למיתולוגיה, מדובר באחד ממקורות המים החשובים בהיסטוריה האנושית, שסביבו צמחו התרבויות הראשונות באזור מסופוטמיה. למרות תפקידו המרכזי בהתפתחות האדם, מדענים התקשו במשך שנים ארוכות להבין כיצד בדיוק נוצר הנהר העצום הזה, שאורכו מגיע לכ-2,800 קילומטרים.
עד היום, העדויות המוקדמות ביותר להיווצרותו נותרו קבורות עמוק מתחת לשכבות של סלע ומשקעים, וטושטשו על ידי מיליוני שנים של תזוזות טקטוניות אלימות. כעת, צוות חוקרים בינלאומי מדווח כי הצליח להרכיב את הפאזל הגיאולוגי ולשחזר לראשונה את ההיסטוריה הקדומה של נתיב המים, בעזרת ניתוח מתקדם של נתונים סייסמיים שניטרו במקור למטרות חיפושי גז טבעי.
הפרויקט המחקרי המקיף החל לפני למעלה מעשור, כאשר גיאולוג הבחין במבנים חריגים בהדמיות תת-קרקעיות של קרקעית הים התיכון. ההדמיות, שפועלות בדומה למכשיר אולטרסאונד וממפות את השכבות הגיאולוגיות באמצעות גלי קול, חשפו שרידים של משקעי נהר מסורטטים שהונחו ממש מעל שכבות מלח עבות במיוחד שנוצרו לפני מיליוני שנים.
עוד בנושא
האם גן עדן נמצא סוף סוף? צילומי לוויין חושפים את "הנהרות האבודים" של התנ"ך
חוקר טוען: מצאתי את המיקום של גן עדן התנ"כי - וזה לא איפה שחשבתם
הים שהתייבש ושני הנהרות העצומים
כדי להבין את מקור המשקעים, החוקרים שילבו את נתוני הסריקות התת-ימיות עם מפות גיאולוגיות של היבשה. הממצאים המדהימים הצביעו על כך שלפני מיליוני שנים, זרמו באזור שני נהרות ענק נפרדים לחלוטין (שקיבלו את השמות פלאו-מורט ופלאו-קראסו). על פי המודלים הממוחשבים, אחד מהם היה בעל זרימת מים עוצמתית יותר מזו של נהר הנילוס כולו, ואילו השני היה גדול יותר מהפרת והחידקל של ימינו גם יחד.
הדרמה הגיאולוגית האמיתית התרחשה לפני כ-5.3 מיליון שנים, באירוע המוכר למדע כמשבר המליחות המסיני. בתקופה זו, החיבור בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון נחסם באזור מצר גיברלטר של ימינו. כתוצאה מכך, הים התיכון התייבש כמעט לחלוטין. מפלס המים צנח דרמטית, והחוקרים מעריכים כי ירידה של כ-800 מטרים לפחות במפלס המים גרמה לשינוי קיצוני בתוואי השטח של כל המזרח התיכון.
בעקבות התייבשות הים התיכון, נהרות האזור החלו להתחתר עמוק יותר ויותר לתוך סלעי התשתית כדי להסתגל למפלס החדש. במקביל, כוחות טקטוניים אדירים, כמו רעידות אדמה והיווצרות של רכסי הרים, גרמו להטיה של אזורים שלמים בטורקיה המודרנית והובילו לשיטפונות קטסטרופליים שפרצו את החסמים הטבעיים.
התנגשות של מים ואדמה
במשך תקופה קצרה יחסית במונחים גיאולוגיים, שני הנהרות העצומים זרמו אל תוך האגן היבש של הים התיכון. אולם הפעילות הטקטונית המתמשכת דחפה בהדרגה את זרמי המים לכיוון דרום-מזרח, הרחק מהים. לפני כ-1.6 מיליון שנים, שני הנהרות התנגשו, התמזגו לנהר אחד עצום - והחלו לזרום לעבר המפרץ הפרסי, תוך שהם יוצרים את נהר פרת המודרני.
החוקרים מדגישים כי לגילוי הזה יש משמעות היסטורית כבירה. ההתמזגות המקרית הזו של נהרות קדומים עקב רעידות אדמה ושינויי אקלים, היא זו שיצרה בסופו של דבר את "הסהר הפורה" - אותה רצועת אדמה שהעניקה חיים. לולא שינוי הכיוון של אותם נהרות, ככל הנראה לא הייתה מתפתחת החקלאות באזור, ולא היו צומחות בו הערים הראשונות, הכתב והתרבות האנושית כפי שאנו מכירים אותה כיום.