בעוד ישראל ולבנון מנהלות לראשונה זה שנים מסלול משא ומתן ישיר בחסות אמריקנית, האירועים בשטח מושכים את שני הצדדים לכיוון ההפוך. ההודעה החריגה שפרסם אמש הפנטגון, לאחר מפגש ממושך בין משלחות צבאיות של ישראל ולבנון, לימדה עד כמה ממשל טראמפ משקיע מאמצים בקידום מסלול ביטחוני חדש בין המדינות.
תת־שר ההגנה למדיניות, אלברידג' קולבי, אירח את שתי המשלחות בפנטגון והגדיר את השיחות כ"פוריות", תוך הדגשה שהן נועדו לבנות "מסגרות מעשיות לביטחון וליציבות אזורית". בהודעה האמריקנית נכתב כי תוצאות הדיונים אמורות להזין את המסלול המדיני שמובילה מחלקת המדינה וצפוי להתחדש כבר בשבוע הבא.
אבל אם קוראים בין השורות, קשה להתעלם מהפער שבין החזון האמריקני לבין המציאות בשטח. במשך חודשים ארוכים הדגישו גורמים אמריקנים כי לישראל שמורה הזכות להגן על עצמה מפני איומים מלבנון. מזכר ההבנות שנלווה להפסקת האש העניק לישראל מרחב פעולה מסוים מול הפרות של חיזבאללה. אולם מאחורי הקלעים, המסר האמריקני היה עקבי: למנוע הידרדרות למלחמה רחבה ולהימנע ככל האפשר מפעולות שעלולות לגרור את לבנון כולה לעימות.
במיוחד הקפידו האמריקנים להבהיר כי אינם רוצים לראות את ביירות הופכת שוב לזירת מלחמה. מנקודת מבט אמריקנית, המודל הרצוי היה שונה לחלוטין: הפסקת אש יציבה יחסית, הפרות נקודתיות פה ושם, פעילות ישראלית ממוקדת נגד איומים מיידיים, ובמקביל תהליך הדרגתי שבו המדינה הלבנונית וצבאה מחלישים את חיזבאללה ומחזקים את ריבונותם בדרום המדינה.
אלא שביממות האחרונות, בשל מתקפות רחפני הנפץ הקטלניים מצד חיזבאללה ישראל בחרה להעלות מדרגה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף הגדיל והצהיר במכינת פרת בבקעת הירדן כי כוחות צה"ל פועלים מעבר לנהר הליטני. ישראל לא מסתירה שהיא פועלת מעבר לקו רצועת הביטחון כדי להגביר את הלחץ הצבאי על חיזבאללה. מבחינת ירושלים, מדובר במהלך הכרחי שנועד למנוע את חזרת הארגון לגבול ולהבטיח את ביטחון יישובי הצפון.
בוושינגטון, לעומת זאת, ההתפתחויות מתקבלות באי־נוחות. נכון לעכשיו אין עימות פומבי בין ממשל טראמפ לממשלת נתניהו סביב לבנון. להפך, שר החוץ מרקו רוביו שב והטיל את האחריות ללחימה על חיזבאללה. גם גורמים בכירים בממשל הדגישו לאחרונה כי "מישראל לעולם לא יצפו לספוג באופן פסיבי מתקפות על אזרחיה ועל כוחותיה". אולם לצד ההצהרות הפומביות הללו, המסר הפרטי לישראל נותר מרסן בהרבה. בממשל היו רוצים לראות את ישראל פועלת בעיקר בתוך אזור הביטחון בדרום לבנון, נמנעת מהרחבת המערכה ומאפשרת למסלול המדיני לקבל הזדמנות אמיתית. מבחינתם, הצלחת המשא ומתן בין ישראל ללבנון חשובה לא פחות מהפעילות הצבאית עצמה.
הדבר בא לידי ביטוי גם בהודעה שפרסם משרד החוץ האמריקני לאחר שיחתו של מזכיר המדינה רוביו עם נשיא לבנון ג'וזף עאון. בהודעה שיבח רוביו את אומץ ליבו של עאון בקידום משא ומתן ישיר עם ישראל, האשים את חיזבאללה בניסיון לטרפד את המגעים, והציג את השיחות כהזדמנות היסטורית להביא שלום ושיקום ללבנון.
הנקודה החשובה היא שכל הצדדים - ארצות הברית, ישראל ולבנון - מסכימים למעשה על יעד אחד: פירוק חיזבאללה מנשקו וצמצום כוחו. אלא שהמחלוקת היא על הדרך. ישראל סבורה כי לחץ צבאי הוא הדרך היחידה להשיג את המטרה. בלבנון חוששים שהמשך הפעילות הישראלית יהפוך את המשא ומתן למראית עין של כניעה לבנונית. האמריקנים, מצדם, מנסים לשכנע את שני הצדדים שאפשר לשלב בין לחץ ביטחוני לבין תהליך מדיני.
לכן השיחות שנערכו אתמול בפנטגון אינן אירוע טכני בלבד. מדובר בחלק ממאמץ אמריקני רחב יותר לעצב מחדש את המציאות בגבול הצפון. המגעים צפויים להימשך כבר בימים הקרובים במחלקת המדינה בוושינגטון (שלישי ורביעי הקרובים), שם ינסו הצדדים להתקדם בנושאי הגבול והמנגנונים העתידיים שיפקחו על ההסדר.
בינתיים, בשטח, הקצב מהיר יותר מזה של הדיפלומטיה. נתניהו כינס הערב את הקבינט המדיני־ביטחוני המצומצם, ובמערכת הביטחון נערכים לאפשרות של המשך הסלמה. גם בפיקוד העורף שינו הנחיות. מבחינת וושינגטון, זהו בדיוק התרחיש שהיא ניסתה למנוע. האמריקנים אינם מסתירים את רצונם לראות את חיזבאללה נחלש ומפורק מנשקו, אך הם היו מעדיפים שהדבר יקרה דרך שילוב של לחץ מדיני, כלכלי וביטחוני ולא באמצעות התרחבות נוספת של המלחמה שרעה לממשלת לבנון השנייה מציגה אותה כמי שלא מצליחה לעצור את ישראל למרות השיחות.
זו הסיבה שבפנטגון ובמחלקת המדינה ממשיכים לדבר על "יציבות", "מסגרות ביטחוניות" ו"הזדמנות היסטורית", בזמן שבגבול הצפון נשמעות יותר ויותר שפות של מערכה מתרחבת. עבור האמריקנים, זו אינה בהכרח סתירה אבל בהחלט לא לכך הם התכוונו כשקידמו את הפסקת האש ואת ערוץ השיחות בין ישראל ללבנון.