כשניסחתי את חוק איסור ההפליה בשנת 2000, התלבטתי האם לכלול בו גם איסור הפליה מטעמי השקפה פוליטית. במבט ראשון זה נראה לי מיותר. סברתי שנכון יותר להתמקד בעילות ההפליה הקלאסיות - גזע, מין, דת ולאום. בדיעבד, נדמה לי שזו הפכה כיום לצורת ההפליה המרכזית בישראל. רבים יסכימו שהפליה מטעמי דעה פוליטית - ובמיוחד נגד אנשים המזוהים עם הימין - הפכה לנפוצה ולעיתים אף לחמורה יותר מסוגי הפליה אחרים בשוק התעסוקה הישראלי. הסכנה בהפליה פוליטית היא שהיא פוגעת לא רק בפרט, אלא גם ביסודות הדמוקרטיה, משום שהיא יוצרת מחיר חברתי וכלכלי לאזרחים בשל עמדותיהם הפוליטיות.
הסרטון של הליכוד על ה"ביביסט שיוצא מהארון" משקף במידה רבה מציאות אמיתית. עבור מעסיקים גדולים, ובוודאי בעולמות ההייטק, להיות "ביביסט" או מזוהה עם הימין נתפס לעיתים כקללה, כסיכון תדמיתי או אפילו ככתם מקצועי. לכן קיימים בישראל לא מעט "ימנים אנוסים" - אנשים שמסתירים את דעותיהם הפוליטיות מחשש לפגיעה בקריירה שלהם. התופעה הזו בולטת במיוחד באקדמיה ובעולמות ההייטק.
חג שמח לכולם! ??❤️ pic.twitter.com/FROoMXkl8n
— Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו (@netanyahu) May 21, 2026
התופעה הזו אינה ייחודית לישראל. היא חלק ממגמה עולמית עמוקה יותר. כיום האידיאולוגיה הפוליטית הפכה לחלק מרכזי מהזהות האישית שלנו. לכן אנו עדים בכל רחבי העולם לעלייה חדה ברמות הקיטוב הפוליטי, כלומר, למצב שבו אנשים אינם רק חולקים על המחנה היריב, אלא ממש מתעבים אותו ורואים בו בלתי לגיטימי. מי שמחזיק בדעה פוליטית מנוגדת נתפס לא רק כטועה, אלא כאדם "רע", מסוכן או לא מוסרי.
בארצות הברית נערכו כבר בסוף שנות החמישים מחקרים שבדקו עמדות כלפי נישואים בין-גזעיים וכלפי נישואים בין בני מחנות פוליטיים שונים. בשנת 1958, רק 4 אחוזים מהאמריקאים אישרו נישואים בין שחורים ללבנים, בעוד שהסתייגות מנישואים בין-מפלגתיים הייתה אז נמוכה יחסית ונתפשה כעניין שולי. כיום התמונה השתנתה באופן דרמטי: רוב מוחלט של האמריקאים מקבל נישואים בין-גזעיים, בעוד שקרוב למחצית מהאמריקאים מביעים אי-נוחות ואף התנגדות לנישואים עם בן או בת המחנה הפוליטי היריב. הזהות הפוליטית הפכה במידה רבה לזהות שבטית. האדם הוא יצור שבטי מטבעו. בעבר השבטים הוגדרו לפי גזע, דת או לאום, ואילו כיום, בעולם המערבי, הזהות הפוליטית מחליפה לעיתים את הזהויות הישנות.
בישראל, התהליך הזה מועצם בשל מאבק עמוק על זהות ההגמוניה החברתית והתרבותית. ישראל עוברת תהליך קשה של חילופי הגמוניה, שבו הקבוצה האחוס"לית, הרואה את עצמה כיורשתה הטבעית של מפא"י ההיסטורית, חשה ש"גונבים לה את המדינה". התחושה הזו מייצרת חרדה עמוקה ולעיתים גם תגובות קיצוניות כלפי המחנה הפוליטי היריב. לכן הקיטוב הפוליטי בישראל הגיע בשנים האחרונות לרמות חריגות במיוחד, שלעיתים אף עולות על אלו שנרשמו בארצות הברית בבחירות המקטבות בין דונלד טראמפ להילרי קלינטון בשנת 2016.
ואולם, הבעיה אינה מסתיימת בשוק העבודה או באקדמיה. היא מחריפה כאשר גם המוסדות שאמורים להגן מפני הפליה נתפשים בעצמם כהומוגניים פוליטית. בתי המשפט מתקשים להכריע באופן שנתפש כהוגן במקרים של הפליה נגד אנשי ימין, משום שחלק גדול מהציבור סבור שהמערכת עצמה נוטה באופן מובהק לצד אחד של המפה הפוליטית. אם היינו מציבים קלפי בבית המשפט העליון, סביר להניח שהיינו מקבלים אולי תומך אחד או שניים בלבד בקואליציה הנוכחית מתוך כלל שופטי העליון. מצב כזה יוצר תחושת ניכור וחוסר אמון בקרב ציבור רחב.
תחושה זו בולטת במיוחד ביחס לחלק מבתי המשפט באזור תל אביב, שנתפסים בעיני מבקרים רבים כמזוהים עם המחנה ה"קפלניסטי". די לעיין באופן שבו מוכרעות לעיתים תביעות דיבה הנוגעות לימין. כך למשל, בפסיקת הוצאות גבוהות נגד ד"ר יפעת בן חי שגב בתביעת הדיבה שהגישה נגד גיא פלג וחדשות 12, או במקרה בנוגע להוצאות שנפסקו כנגד הלל ביטון רוזן, הכתב הצבאי של ערוץ 14, בתביעת הדיבה שהגיש נגד פעילים קפלניסטים שלטענתו הוציאו את דיבתו רעה.
לכן, אם אנחנו רוצים להתמודד באמת עם הפליה מטעמי השקפה פוליטית, יש צורך בגיוון רחב יותר של מערכת המשפט כך שתשקף בצורה טובה יותר את המגוון האידיאולוגי הקיים בחברה הישראלית. כאשר ציבור רחב מאבד אמון בניטרליות של מוסדות השיפוט, שילוב אזרחים מן השורה בהכרעה הופך לכלי חשוב להשבת הלגיטימציה הציבורית. משום כך, פתרון נוסף שראוי לבחון הוא אימוץ שיטת המושבעים בישראל, לפחות בתביעות דיבה ובתיקים בעלי אופי ציבורי-פוליטי מובהק. שיטה כזו עשויה לצמצם את ההטיה הפוליטית הנתפשת של מערכת השפיטה באמצעות שילוב אזרחים מן השורה בהכרעה.
שיטת המושבעים לא נקלטה בישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין היתר משום שהבריטים העדיפו לשלוט באמצעות מערכת משפט ריכוזית הנשלטת מלמעלה ולא להעניק כוח ממשי לאוכלוסייה המקומית. כיום, לנוכח עוצמת הקיטוב והיקף ההפליה מטעמי השקפה פוליטית, יש מקום לשוב ולבחון ברצינות את האפשרות לאמץ מודל כזה גם בישראל.
ולכן הסרטון הזה עורר זעם כה גדול: לא משום שהוא "מפלג", אלא משום שהוא חשף אמת שרבים מעדיפים שלא לדבר עליה - שבישראל קיימת הפליה ממשית נגד אנשים בשל עמדותיהם הפוליטיות הימניות.
פרופ' משה כהן-אליה הוא מומחה למשפט חוקתי ומייסד "מסד הארץ - מכון המחקר של עם ישראל".