כמה חמור צריך להיות מעשה מרמה כדי להסתיים במאסר בפועל? זו השאלה שעולה מגזר הדין שניתן לאיש מכירות בן 37 ממרכז הארץ, שהורשע בזיוף קבלות, העברת כספים לחשבון הבנק של אמו וגניבת מאות אלפי שקלים מלקוחות סוכנות רכב- אך נידון בסופו של דבר לחמישה חודשי עבודות שירות בלבד.
על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם, שעבד בחברה לייבוא מקביל של כלי רכב, שכנע לקוחה להעביר 238 אלף שקלים עבור רכישת רכב חדש. אלא שבמקום להעביר לה את פרטי חשבון החברה, מסר לה מסמך כוזב עם פרטי חשבון הבנק של אמו. הכסף הועבר בארבע פעימות שונות, ובתמורה קיבלה הלקוחה קבלות מזויפות. הרכב לא סופק לה מעולם. במקרה נוסף קיבל 10,000 שקלים מלקוח אחר, אך העביר לחברה רק חלק קטן מהסכום.
בפרקליטות תיארו את המעשים כמעילה מתוחכמת ומתמשכת שפגעה באמון הבסיסי שבין עובד למעסיק ובתחושת הביטחון של לקוחות. גם השופטת זהר דיבון סגל לא חסכה במילים. בגזר הדין קבעה כי הנאשם פעל "בתחכום", יצר "מצג שווא" והנפיק "קבלות מזויפות", תוך שהיא מגדירה את מעשיו כ"ליקוי מוסרי חמור".
אלא שאחרי כל הקביעות החריפות הללו, בחר בית המשפט להעדיף את השיקום. הנאשם, כך נקבע, התמכר להימורים, קרס כלכלית, השיב את הכספים עוד לפני שנחקר, עבר הליך טיפולי והצליח להשתקם. גם העובדה שאין לו עבר פלילי עמדה לזכותו.
בסופו של דבר נגזרו עליו חמישה חודשי עבודות שירות, קנס של אלף שקלים ופיצוי כולל של 8,000 שקלים בלבד סכום שנראה זעום ביחס להיקף הכספים שנגנבו ולתחכום שבו בוצעה המרמה.
גם בגזר הדין עצמו הודתה השופטת כי "סיום ההליך ללא ענישה מוחשית ולכל הפחות בעבודות שירות, אינה הולמת את חומרת העבירות". ובכל זאת, ההכרעה הסופית הייתה ברורה: במקרה הזה, השיקום גבר על ההרתעה.
אלא שמחוץ לאולם בית המשפט, השאלה שנותרת פתוחה היא איזה מסר מועבר לציבור כאשר מי שזייף מסמכים, ניצל אמון של לקוחות והעביר מאות אלפי שקלים לחשבון פרטי, נמנע ממאסר מאחורי סורג ובריח.