זהו, נגמרה המלחמה. אפשר לקפל את המזרון בממ"ד, להעביר בחזרה לשם את כל הארגזים שדחפתם בפינה נידחת שלא רואים בבית ולהפוך אותו שוב למחסן. כי איך שלא נסתכל על זה, לטראמפ נמאס להילחם, ולכן הוא סוגר בבת אחת את כל שבע החזיתות שלנו, כולל השלוש הפעילות באיראן, בלבנון ובעזה, שהייתה התקווה האחרונה לאיזו הסלמה עסיסית. גם שם, כמו שזה נראה כרגע, ממשלת הטכנוקרטים שהוא מינה, לא תיתן לנו לפתוח אפילו במיני מבצע.
ולכן, בצוק העיתים, אין ברירה אלא לעבור למערכה הבאה, המכרעת. הגיעה העת סוף סוף לצאת למלחמת האחים, זו שחיכתה בסבלנות בצד בשנתיים וחצי האחרונות, כדי להוכיח שהיא אם כל המלחמות ולא איזה פקקטע חלטורה של כמה טילים בליסטיים עם פצצונות.
פרומו הבלהות שלה הגיע בשני המשכונים. כי היי, גם מלחמת אחים לא יכולה לפרוץ בלי חימום נאה של השטח לפני שהיא נותנת בראש.
זה התחיל עם סרטון השופוני של בן גביר, שפצח בריקוד אינדיאני, עם זיק של טירוף בעיניים במתקן המעצר בנמל אשדוד. מול עצורי משט ה"סומוד" לעזה כשהם אזוקים, כפותים ופניהם מוצמדות לרצפה, ולקול "התקווה" צרח "נגמרה הקייטנה", "עם ישראל חי" והבהיר מי הבעל בית פה. נבהיר מייד שלא מדובר בצדיקי הדור חלילה, ובהחלט אפשר היה לסדר להם איזה סוף שבוע מהנה לצד מחבלי נוחב'ה כדי שיטעמו את טעמו המתוק של הרוע, אבל בן גביר לקח את זה כהרגלו לקצה, והחליט להתחרפן לפני המצלמות ומול כל העולם, ולצרוח שהוא הריבון, והוא זה שיחליט על גורלם.
חלקים גדולים בעם רצו לקבור את עצמם מבושה, אחרים השתוללו מהתרגשות באקסטזה. כל צד השתלח באחר ובן גביר חיכך ידיים בהנאה. כמעט כמו מאי גולן, שבנאום הזוי וסהרורי, הטיחה בחבר הכנסת גלעד קריב שהוא "מחתן כלבים בבית הכנסת ההזויים שלך", תוך הכפשת קהילת הרפורמים רבתי, ופתחה חזית גם עם היהודים מעבר לים, כי אף אחד לא הגביל מלחמת אחים לגבולות ישראל. אז האורתודוכסים נכנסו ברפורמים והרפורמים נעלבו עד עמקי נשמתם, והמסיתה סחטה עוד מיץ של גועל מהסיטואציה.
מהפרומו עברנו ליריית הפתיחה. הסרטון שהפיץ ראש הממשלה על ההייטקיסט מ-8200 שיוצא מהארון הפוליטי מול בני משפחתו ההמומים, למעט אחותו שלוקחת את הבשורה באדישות מופגנת, ומודיע שהוא ביביסט. אם היינו בסיטואציה נורמלית, יכול להיות שהסרטון הזה, שהועתק אחד לאחד מסרטון זהה שהפיקו בקמפיין של טראמפ, היה נשאר בגדר בדיחה חמודה.
סך הכל, אחלה סרטון. מפתיע, עם סוויץ', דאחקה על הקהילה הגאה, כשהגיבור מצהיר שהוא לא הומו ואפילו על התל אביביות הסאחית, שוב, האחות הנפלאה. אבל באווירת החרבו דרבו, תביאו לנו משהו להדליק, כי אנחנו חייבים איזה פייט טוב, ניצת מייד הסנטימנט הביביסטי נגד השמאלני. הנה, יש הייטקיסטים תבוניים שתומכים בביבי והליכודניקים לא רק בבונים.
ומפה השמיים הם הגבול. הפגנה מול בית הרמטכ"ל על פאץ' משיח, יכולה לבעור ליומיים של פרובוקציות הדדיות, בין אלה שחושבים שהמשיח יגיע היום, לאלה שלא מבינים למה הוא צריך להופיע על המדים ולאלה שרוצים שכולם יתגייסו, כאילו אין מחר, ותכף יצוץ הקיטוב הבא, חריף יותר, דוקר וישר לעין. ויש לנו עוד שישה חודשים תמימים עד הבחירות, מספיק זמן כדי שהרחובות שלנו יהפכו לשדה קרב.
היופי במלחמת אחים, שכל דבר פעוט הופך לתגרה המונית. במלחמה סתם, אנחנו מתאחדים מול האויב. במלחמת אחים, סוגרים שורות בתוך הבית ונותנים בראש כאילו אין מחר.
תשאלו מה עדיף? מלחמות זה דבר נורא. אבל מלחמות רגילות מסתיימות בניצחון, הפסד, או הסכם. מלחמות אחים הן מלאות אמוציה, דם בעיניים ותמיד, אבל תמיד, נגמרות בחורבן. ואולי זה מה שאנחנו צריכים שיקרה פה, כדי לבנות פה הכל מחדש.