כבר כתבנו כאן פעמים רבות שלניסיונות ההפיכה המשטרית של לוין, רוטמן ושותפיהם, כמעט ולא היו הצלחות קונקרטיות בדמות חקיקות ומינויים, אלא יותר בשיתוק המערכת, ועם זאת פה ושם הם כן רשמו הצלחות הרסניות. אחת מהן היא שינוי החקיקה בדבר הדרך שבה נבחר נציב הקבילות נגד שופטים. בעבר כתבתי כאן כמה פעמים שאין שום קדושה בדרך הישנה של מינוי נציב קבילות נגד שופטים ושהמוסד הזה באמת היה עבש, חסר שיניים, וזקוק לשינוי; עם זאת, התרופה לחוליו לא היתה צריכה להיות הפיכתו לפוליטי פר אקסלנס. בפועל זה מה שקרה.
הנציב הראשון שזכה להיבחר באופן פוליטי הוא השופט בדימ', אשר קולה, והיום כבר אפשר לקבוע שכנראה לא בכדי. בסיכום שנה של כהונתו ניכר שקולה בהחלט מספק את הסחורה לאלה שרצו להפוך את המוסד הזה לתלוי פוליטיקאים.
מיד נגיע להתפתחות האחרונה מאתמול, אבל אי אפשר בלי שנתחיל בארוע המכונן, המבזה ביותר בכהונתו של הנציב. קולה קפץ בהסכמה, כמוצא שלל רב, להצעתם של שר המשפטים וח"כ משה סעדה, לשמש כחוקר החיצוני בפרשת הפצ"רית, הצעה שנפסלה במהרה על ידי בג"ץ. בראיונות שהעניק סעדה, הוא התרברב בקשר הבלתי אמצעי שיש לו עם קולה, ואף יותר מזה אמר שהוא יודע, משיחות עמו, שבכוונתו של קולה לחקור את היועצת המשפטית לממשלה. קרו או לא קרו השיחות הללו, הדברים פורסמו בתקשורת וקולה לא טרח להכחישם. לקשר המיוחד בין סעדה לקולה היה המשך. מיד נגיע אליו. מכל מקום, עוד לפני שבג"ץ פסל מינויו של קולה לשופט החוקר, הוא כבר הספיק לדרוש במפגיע מהמשטרה שתעביר לו מידית את חומרי החקירה. באחת הפעמים הבודדות בקדנציה שלו גילה המפכ"ל עמידות מול השר העבריין שלו. אפילו המפכ"ל הבין הפעם כמה מופרעת הבקשה של קולה.
נחזור לקשרי קולה-סעדה. בגזר הדין, שפרסם בחודש ינואר נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, בתיק רונאל פישר, הוא מתח ביקורת חריפה על תפקודו הלקוי, שלא לומר המושחת (מלים שלי, לא של השופט) של מי שהיה סגן מנהל מח"ש בתקופה הרלוונטית, משה סעדה. כל הפגמים המיקרוסקופיים בתיקי נתניהו, שסעדה אוכל לנו את הראס עליהם ללא הרף, הם פרומיל לעומת הפאולים שסעדה ביצע בתיק פישר. סובל מצביע על שקרים, הסתרות, כשלים ורשלנויות של סעדה. סעדה, שראה את זה מגיע, פנה לאחר אישור הסדר הטיעון אל האיש שהוא אישית קידם את בחירתו כנציב התלונות נגד שופטים, אשר קולה, עם תלונה נגד סובל. לאחר גזר הדין, כשהתגונן בתקשורת בפני הדברים הקשים שנכתבו עליו, אמר סעדה ש"השופט לא מספר לכם שהוא נחקר". סעדה, כמה מפתיע, שיקר. לא רק רק ששופטים לא "נחקרים" אצל נציב תלונות, רק מגיבים לתלונות, אלא שגם זה עד אותו רגע לא קרה.
גם במקרה זה לא טרח קולה להכחיש את השקר. הוא יודע היטב לפנות לתקשורת כשהוא רוצה (וכפי שתראו בהמשך). רק לאחר שהח"מ פנה אליו דרך דוברו, הוא אישר שהכן הוגשה תלונה נגד סובל, אך זה לא "נחקר". סעדה גם סיפר אז בראיונותיו כי עמד בקשר ישיר עם קולה כדי לבדוק היכן עומד הטיפול בתלונתו. בדקתי אז את העניין וגיליתי כי סעדה אכן שלח לקולה הודעת ווטסאפ בעניין. בתגובה כתב לי דוברו של קולה שהוא ביקש מסעדה לפנות לנציבות ככל מתלונן, ולא באמצעות הודעת ווטסאפ. תכף נראה כמה קולה הקפיד על הדיסטנס הזה בהמשך הדרך.
התלונה המקורית של סעדה נגד סובל היתה בדבר קשר קונספירטיבי שלכאורה סובל היה חלק ממנו. לפי תאוריית הקשר של סעדה: הפרקליטות, סובל ופישר סגרו מאחורי הקלעים דיל לפיו פישר יסכים להסדר טיעון פתוח (כלומר ללא עונש מוסכם מראש), כל אחד יטען לעונש שהוא מעוניין בו, אך בפועל סובל לא ישלח את פישר לכלא. הטענה המגה דרמטית הזאת של סעדה נגד סובל היתה לב התלונה נגדו, אך היא כמובן קושטה בחלקיקי תלונות וניואנסים נוספים. אם התלונה הזאת היתה מתברר כמוצדקת, הרי שהיה מדובר ברעידת אדמה, וביום פרסום הממצאים של קולה, סובל היה צריך לטוס מתפקידו באותו רגע.
לפני קצת יותר מחודש, בטרם פרסום ההחלטה, שלח קולה את החלטתו לסובל ולנשיא בית המשפט העליון כמקובל. כשסובל קיבל לידיו את ההחלטה, הוא מטבע הדברים מיהר לחפש את השורה התחתונה בדבר ליבת התלונה - כלומר הטענה לקנוניה. הוא לא מצא לה זכר, לא לטוב ולא לרע. לא ניקוי, ולא הרשעה. הוא כן מצא על הדרך רשימת פגמים שקולה מצא בהתנהלותו (חלקם מוזרים למדי), אבל איפה לעזאזל ההתייחסות לטענה העיקרית? גורנישט. אנשים ששוחחו עם סובל שמעו אותו אומר: "זה כאילו הואשמתי ברצח, אני מחפש אם אני אשם או זכאי, ובפועל מה שאני מוצא בהכרעת הדין זו שורת התייחסויות לכל מיני עניינים שולייים. אבל את ההכרעה באישום ברצח, לכאן או לכאן, אני לא מוצא".
מה התברר בדיעבד? שסעדה, לאחר שהגיש תלונת שקר, מבלי שהיה לו בדל מידע שביסס אותה, במקום שיוקע פומבית על ידי הנציב, כפי שמקובל במקרים כאלה, קיבל מקולה שירות VIP, מאותו קולה שיודע לכתוב בהחלטותיו משפטים כמו: "מוטב היה שהתלונה לא היתה מוגשת". זו רוח הטקסטים שלו, כשהוא מוצא שתלונה היא מופרכת. מתברר שבמסגרת הקשרים הלא פורמליים בין קולה לסעדה, סעדה זומן ללשכת הנציב, ושם לאחר שקולה הבין שמדובר בעלילה, הוא ביקש מסעדה לוותר על התלונה. וכך, בהחלטתו המתוקנת כתב קולה כי במהלך הפגישה הזאת סעדה הבהיר לו שכלל לא נכח בדיונים הרלוונטיים לטענת הקנוניה, ולכן התלונה נמחקת. כמה נוח. שום מילת ביקורת של קולה על תלונת הכזב והפצתה. איזו בושה, איזה מתלונן היה מקבל פריבילגיה כזאת. מה אכפת לקולה? הכתם יישאר על נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, העיקר שהוא יישאר סבבה עם סעדה.
אגב, בחוק הנציבות, סעיף 21, אכן כתוב שהנציב יכול שלא לברר תלונה אם המתלונן חזר בו מתלונתו, אבל לא ניתנת שם האפשרות לסגת רק מטענה אחת בתוך התלונה. זו המצאה של קולה שיושמה דווקא בתלונה של פוליטיקאי מהקואליציה, שבמקרה היה בין אלה שדחפו לבחירתו לתפקיד, ושבמקרה היה בין אלה שגם דחפו לבחירתו לתפקיד השופט החוקר בתיק הפצ"רית. הכל במקרה.
נחזור לערב פרסום החלטתו של קולה בעניין סובל. סובל הבין שלפגיעה הזאת הוא לא מוכן להסכים ופנה בעניין לנשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בטרם ההחלטה תתפרסם בציבור. עמית מיהר לפנות בעניין לקולה, והוא, בפשטות השיב שאין שום בעיה והוא יוציא החלטה מתוקנת. בהחלטה המתוקנת נכתב כי "המתלונן חוזר בו מטענת 'הקנוניה'". תודה רבה באמת.
אתמול נרשם פרק חדש בתולדות הנציבות הקבילות נגד שופטים. זה קרה כשקולה החליט לבקר לא רק את דרך ניהולו של הליך משפטי (המנדט שבידיו), אלא גם את ההחלטות השופטים. היסטוריה. קולה מצא כמוצדקות את הקבילות נגד שופטי בג"ץ, ובראשם נשיא בית המשפט העליון, שנתנו החלטות בשבת בעניין ההפגנות. "הציפייה מהרכב שופטי בית השפט העליון הדנים בעתירה מסוג זה", כתב קולה, "שיתעטפו הן בגלימתם היהודית, והן בגלימתם הדמוקרטית". התברר שהנציב לא רק רואה עצמו כנציב, אלא כערכאת ערעור על בית המשפט העליון.
העתירה המדוברת שבה דנו השופטים עסקה באיזון בין חופש המחאה לבין הסכנה לחיי אדם בזמן מלחמה ואיום טילים. יאהב את זה קולה או לא, אבל להרכב נתון שיקול דעת אם להוציא החלטה בשבת, זאת בהתאם לתקנות סדרי דין. הדין בישראל מאפשר לבית המשפט לעבוד במקרים דחופים, גם במימי מנוחה. ההרכב מצא הצדקה לתת החלטות ביניים ביחס להפגנות שתוכננו להתקיים מיד עם צאת השבת. אם לא הייתי חושד בקולה שהוא רוצה לכתוב דברים שיהיו ערבים לאוזני אלה שמינו אותו לתפקיד, הייתי זוקף לזכותו את העובדה שבניגוד לקודמיו הוא לא היה שופט בית משפט עליון ואינו מבין מה משמעותו של צו ביניים, אלא שאני דווקא סבור שהוא מבין היטב. מכל מקום, את סמכויותיו בחוק הוא בוודאי מכיר, וברור לו כשמש שההחלטה שלו מהווה התערבות בוטה בשיקול דעת שיפוטי. אם לא די בכך, ההחלטה של קולה גם קובעת שהמפגינים ומארגני ההפגנות התנהגו באופן לא חוקי, זאת מבלי שהם קיבלו הזדמנות להציג עמדתם מול הנציב. אם כבר הוא החליט שהוא שופט ולא נציב, אולי היה כדאי לו לזמן את כל הצדדים.
כאמור, אפשר להניח שאת כל זה הנציב יודע, אבל הוא גם יודע שמי ששלחו אותו לתפקיד הם רוטמן, סעדה, לוין, ושאר חברי הקואליציה, זאת לאחר ששינו את החוק במיוחד בשביל אנשים כמוהו שיכולים לשמש כלי ניגוח במערכת המשפט. קולה נמצא מתאים לתפקיד, לאו דווקא בשל זיהוי מגזרי, אלא בשל הלעומתיות שהפגין כלפי המערכת בתיק חייו, תיק זדורוב. הנה, סברו לעצמם הרוטמנים והסעדות, זה האיש שאנחנו צריכים.
קשה לחשוב כמה פאוולים אתיים שופט יכול לעשות במשפט אחד, כפי שעשה קולה במשפט זדורוב: א' הציע לתביעה לסגת מכתב האישום לפני ששמע עד אחד (העיקר שאת סובל ביקר על לחץ גדול מדי שהפעיל על הצדדים לצורך הסדר טיעון), הוא התקשר לדובר הפרקליטות במהלך המשפט כדי להתלונן על הסיקור של הח"מ שביקר אותו; הוא התנהג באופן מחפיר, בוטה ומעליב כלפי התובעים בתיק, כולל עלבון אישי לפרקליט ממוצא ערבי שביקש לדחות דיון בשל חג מוסלמי; והכי גרוע, במהלך החקירה הנגדית הוא ענה לא פעם תשובות במקום הנאשם, עד כדי כך שהתובעת החליטה לוותר על חלק מהשאלות. מעניין מה היה כותב הנציב קולה על השופט קולה בתיק זדורוב.
כשאין גבולות, אז אין גבולות. רק שנה חלפה מאז נכנס לתפקידו, וקולה הספיק לא מעט --שירות VIP לפוליטיקאי שהגיש תלונת כזב; ניסיון לקבל שלא כדין חומר מהמשטרה בתיק הפצ"רית; פטירה כלאחר יד תלונה נגד שופט שאמר בדיון שלא הגיוני שאח של ראש השב"כ יפגע בביטחון המדינה, ומאידך, התייחסות סופר רצינית לקשקושים והבלים בבחינת "עבירות הבניה" של יצחק עמית; ולבסוף הרחבה שלא כדין של סמכויותיו בבחינת בג"ץ ההפגנות. אחרי שנה אפשר לקבוע שקולה אכן בנה היטב את מעמדו כנציב הקואליצה נגד השופטים.