היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, מרבה לאחרונה לעשות שימוש בסיווג מסמכים כ"סודיים", גם כאשר אינם כאלה. כך, היא סיווגה את מכתבו של ראש המוסד היוצא, דדי ברנע, כ"סודי", למרות שלא כלל שום ממצא עובדתי שניתן לסווגו כסודי. אתמול (חמישי) היא הוציאה מסמך עדכון לבג"ץ, הכולל פרטים חסרי משמעות על פגישות שקיים ראש המוסד הנכנס, רומן גופמן, ואף אותו סיווגה כ"סודי".
היא ליוותה את הגשת המסמך ברעש תקשורתי, כאילו בחומר ה"סודי" יש ממצאים מרעישים המצדיקים את אי-מינויו של גופמן לתפקיד ראש המוסד. בשני המקרים בג"ץ גלגל אותה מכל המדרגות, ולא בפעם הראשונה.
מעבר לעובדה שסיווג מסמך שאיננו "סודי" ככזה עשוי לעלות לכלל עבירה פלילית, מה שבאמת עומד על כפות המאזניים הוא רצונה של בהרב מיארה להסתיר את העובדה שאין כאן כלום. שלמעשה, כל מה שעושה בהרב מיארה בשלוש השנים האחרונות הוא ניסיון חוזר ונשנה לחסום מינויים המזוהים עם ישראל השנייה, עם ההגמוניה החדשה.
ודי לעיין ברשימת הדמויות המרכזיות שהיא פעלה במלוא הכוח כדי לסכל את מינוין: דוד זיני לראשות השב"כ, רואי כחלון כנציב שירות המדינה, קובי יעקבי כנציב שירות בתי הסוהר, השופט בדימוס בן חמו והשופט בדימוס אשר קולה כפרקליטים מלווים בפרשת הפצ"רית, ד"ר יפעת בן חי-שגב כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ושני מועמדיו של השר לוין לבית המשפט העליון - ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון. כולם ממוצא מזרחי.
אל סיכולי המינויים של המזרחים הצטרף הסיכול הממוקד של רומן גופמן, עולה מברית המועצות לשעבר, שבשתי ידיו הצליח להשתלב בחברה הישראלית, והפגין אומץ ויצירתיות. אך מכיוון שהוא חלק מההגמוניה החדשה, אף הוא עומד במוקד הסיכולים הממוקדים של בהרב מיארה, שכל תפקידה הוא לשמר את מוקדי הכוח של ההגמוניה הישנה בישראל.
הגיע הזמן שחברי הכנסת יחקרו את המרד שמתחולל במדינת ישראל נגד עקרון היסוד של מדינה דמוקרטית - עקרון ריבונות העם. בהרב מיארה פועלת כסוכנת כאוס, תוך שהיא עושה שימוש מן השפה ולחוץ במילה "משפט", ושולחת את זרועותיה: ד"ר גיל לימון, כדי לחסום כל מינוי אפשרי באמצעות טקסטים המתחזים להיות משפטיים, אך אינם יותר מאשר "סלט מילים".
או את ענר הלמן, מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שמתנהל כמו ילד שזכה בצעצוע חביב - הזכות להיות עוד אחד כמו עו"ד אליעד שרגא, הטוען נגד המדינה כאילו הוא עומד בראש ארגון שמאל יוריסטוקרטי. לימון זכה לביקורת חריפה מצד השופט סולברג במספר מקרים שבהם התברר שחוות הדעת שלו שגויות מן היסוד; והלמן זכה למתקפה מצד השופט שטיין, שהבהיר לו כי "אין לו כאן מעמד פריבילגי".
על הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר המרד, ולהעניק לוועדה סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית, ובכלל זה סמכות להוציא צווי הבאה לגלי בהרב מיארה, לגיל לימון, לענר הלמן ולעמית אייסמן, בגין חתרנות נגד המשטר הדמוקרטי. אם בהרב מיארה ושותפיה למרד לכאורה לא יסכימו להופיע, יש להפעיל את צווי ההבאה באמצעות השב"כ, שתפקידו לפי סעיף 7 לחוק השב"כ הוא לסכל חתירה נגד "סדרי שלטון דמוקרטי".
זה אמור להיות משפט ציבורי ולא פלילי. משפט שבו עם ישראל יידע, לקראת יום הבוחר, האם מתקיים בישראל מרד נגד ריבונותו באמצעות סוכני הכאוס במדינת ישראל - בהרב מיארה וחבריה החתרניים בפרקליטות המדינה.