בזמן שהמתיחות והלחימה בארץ ממשיכות להציב אתגרים חסרי תקדים בפני מערכת הבריאות הצבאית, מתברר כי חלק מהקרבות המשמעותיים ביותר אינם מתנהלים רק בשדה הקרב, אלא גם בחדרי הדיונים של חיל הרפואה.
מאמר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת של המכון הלאומי לחקר מדיניות ובריאות, חושף את מאחורי הקלעים של הדילמות האתיות שמלוות את אנשי הרפואה בצה"ל מאז תחילת המלחמה.
המאמר נכתב על ידי אל''מ ד''ר אבי שינה, מפקד המרכז לשירותי רפואה, חיל הרפואה והפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים, ד"ר מאיה פלד- רז, מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אונ' חיפה ונועה רביבו טוכנר, מהמרכז לשירותי רפואה, חיל הרפואה ותל השומר.
במרכז המאמר עומד אחד המקרים הרגישים והטעונים ביותר שנידונו בכנס הביו-אתיקה השנתי של חיל הרפואה: טייס קרב שמילא תפקיד מבצעי קריטי במהלך הלחימה, אך סבל ממצב רפואי חמור (שלא ניתן לפרסום) שהצדיק את קרקועו. למרות זאת, לפי המאמר, צוותי הרפואה עמדו תחת לחץ כבד מצד מפקדים להחזיר אותו באופן מיידי לטיסה בשל צורך מבצעי דחוף.
הסוגיה הנוכחית, כך עולה מהמאמר, הפכה לדוגמה חדה במיוחד למתח הבלתי אפשרי שבין הרפואה לבין צורכי הלחימה. מצד אחד ניצבת חובתו של הרופא לשמור על בריאות המטופל ולמנוע ממנו סיכון רפואי. מצד שני- מערכת צבאית שנמצאת במלחמה ממושכת, תחת מחסור בכוח אדם ולחץ מבצעי אדיר.
מחברי המאמר מתארים כיצד קציני הרפואה נדרשים לשמש "שומרי סף" רפואיים בתוך מערכת היררכית ולפעמים לעמוד מול דרישות פיקודיות כבדות.
תופעת "הנאמנות הכפולה"
המאמר מתבסס על כנס "השבועה ואחריות", שנערך ביולי 2025 במכון שלום הרטמן בירושלים, ובו השתתפו כ-200 אנשי מקצוע מכל שדרות חיל הרפואה - בהם רופאים בכירים, רופאי גדודים, אחיות, קציני בריאות הנפש, חובשים, פיזיותרפיסטים, רוקחים ויועצים משפטיים. מטרת הכנס הייתה לעבד בזמן אמת את הדילמות המוסריות שנוצרו במהלך הלחימה.
לפי המאמר, מאז 7 באוקטובר פועל חיל הרפואה בתנאים חסרי תקדים: טיפול בפצועים במספר חזיתות, פינוי נפגעים תחת אש, טיפול בחטופים ששבו מהשבי והתמודדות עם אירועי רב- נפגעים. בתוך המציאות הזו, שאלות של אתיקה רפואית הפכו לחלק בלתי נפרד מהעשייה המבצעית היומיומית.
המקרה של טייס הקרב המחיש, לדברי הכותבים, את תופעת "הנאמנות הכפולה" של הרופא הצבאי, איש מקצוע שמחויב בו-זמנית גם לערכי הרפואה וגם לצורכי המערכת הצבאית.
בכנס הוצגו גם מקרים נוספים: חייל שסירב לקבל טיפול מציל חיים למרות המלצות הרופאים, וכוח רפואה שפעל בזירת פגיעת טיל במהלך המערכה מול איראן ונאלץ להחליט האם להמשיך לפנות פצועים תחת אש או לתפוס מחסה.
אולם, דווקא שאלת החזרתם המהירה של לוחמים חיוניים לפעילות, ובמיוחד טייסים ולוחמים קרביים, הפכה לאחת הסוגיות הנפיצות ביותר בזמן מלחמה ממושכת.
יתרה מכך, במאמר מתואר גם הדיון סביב "שבועת חיל הרפואה". הכנס השתמש בניתוח השוואתי של שבועת חיל הרפואה אל מול קודים אזרחיים כדי לבחון את המציאות בזמן מלחמה. הדיון התמקד בדילמות מ"החיים האמיתיים" שהוצגו על ידי אנשי שטח, תוך בחינת המתח העמוק בין הזהויות הכפולות של "החייל-מרפא" לבין הקונפליקט בין חובה קלינית לצורך מבצעי.
בהסתמך על מסגרות תיאורטיות של מנהיגות אתית, בכנס הדגישו כי שמירה על פתיחות לדיון בנושאים אתיים היא מנגנון קריטי לחוסן.
מחברי המאמר מסכמים כי במציאות של מלחמה מתמשכת, הרופא הצבאי כבר אינו רק מטפל בפצועים אלא גם יועץ ערכי למפקדים ודמות שנדרשת לקבל הכרעות מוסריות בזמן אמת.
בעקבות המפגש, מדגישים מחברי המאמר כי נבחנים מספר כיוונים לשימור וביסוס מעורבות, בין היתר ניסוח קוד אתי רשמי של חיל הרפואה כדי לגשר על הפער בין ערכים צבאיים כלליים לבין תפקידים קליניים ספציפיים, וכן פיתוח תוכניות חינוך אתי מובנות באקדמיה הרפואית הצבאית.