בשיחות עם הורים ואנשי חינוך, חוזרת שוב ושוב אותה תחושה קשה: האלימות מתפרצת במלוא עוצמתה, ולא, זה לא התחיל עכשיו. בשיחה עם וואלה, חן וייס מוצפי, אם לשלוש בנות מפתח תקווה וגננת במקצועה, סיפרה היום (שני) על מה שלא שמים לב לגבי הילדים ובני הנוער בחברה. "אנחנו רואות רגרסיה מאוד גדולה ביכולות הרגשיות-חברתיות של הילדים, דברים שפעם היו בסיסיים - היום דורשים הרבה יותר עבודה. הילדים היום מתקשים לדבר ביניהם זה מתחיל מהגן ונמשך גם לגילאים מאוחרים יותר".
מוצפי מספרת כי אמנם נראה לאור המקרה הקשה של רצח ימנו זלקה ודסטאו צ'קול כי מדובר בתופעה שהחלה לאחרונה ובקרב בני נוער בלבד, אך לדבריה - זה מתחיל הרבה קודם לכן, עוד בגן. לטענתה, מי שמשלמים את המחיר הכבד במיוחד אלו המשפחות ובני הנוער, שבסך הכל רוצים לרדת למטה לשכונה ליהנות ומשם פעמים רבות הדברים מתגלגלים במהירות.
כבר בגן יש ילדים אלימים, זריקות של חפצים, מכות, וזה פחד אמיתי מילד שנזכיר - הוא רק בן חמש. לבת שלי היה ילד בכיתה שהכינוי שלו נודר דוקר. כשהוא היה בא פעם לבית הספר, הוא היה אומר בכיתה שהוא היה "בדיון בבית משפט".
"פעם הילדים היו יורדים לשחק למטה עד מאוחר. היום? אין דבר כזה. הילדות שלי לא יוצאות מהבית בערב בלי שאני יודעת בדיוק עם מי היא נמצאת ומה עושה. זה נהיה מפחיד", סיפרה. "בני הנוער מתערבבים משכונות שונות בעיר, היו כבר תקריות אלימות אצלנו וזה נהיה מפחיד. אין מצב שהן יוצאות לבד בלילה. פשוט אין. הן יכולות ללכת לחברה או להזמין אלינו, אבל להסתובב בחוץ? לא מרשה".
מוצפי מתארת את הדילמה הכואבת: "מצד אחד, ילדה בת 16 צריכה להיות עצמאית. מצד שני, אני מפחדת. אתה לא יודע מי מסתובב בחוץ, מי מגיע משכונות אחרות, מה יכול לקרות".
"אתה רואה חבורות של בני נוער בגינה, ואתה ישר נדרך"
מיכאל אבא מרחובות, מתאר גם הוא מציאות של חשדנות מתמדת: "אתה רואה חבורות של בני נוער בגינה, ואתה ישר נדרך. זה כבר לא 'סתם ילדים'. אתה לא יודע איך זה ייגמר".
החשש הזה לא מנותק מהמציאות. לפי נתונים חדשים של מרכז המחקר והמידע והלמ"ס שהוצגו הבוקר בועדת המיוחדת לזכויות הילד, בראשותה של ח"כ קטי שטרית, בשנת 2024/25 נפתחו תיקים פליליים ליותר מ-7,700 בני נוער (עד גיל 18), לעומת כ-6,800 בשנה שקדמה לה - עלייה של 14% בתוך שנה. נתונים חלקיים של ראמ"ה שהוצגו בוועדה מצביעים כי 7% מהתלמידים דיווחו שנפגעו פיזית ו-18% חוו סוג כלשהו של אלימות.
לדברי הורים ששוחחו עם וואלה והעדיפו להישאר בעילום שם, הפגיעה אינה רק פיזית, אלא גם בתחושת החופש. "הילדים שלנו גדלים אחרת. פחות עצמאות, יותר פחד, יותר מגבלות", אומרת אם נוספת.
"אנשים מתעוררים רק כשיש מקרה קיצוני, אבל זה קורה כל יום ובכל עיר"
וייס מציינת כי "זה מתחיל בגן. ילד שאין לו כלים - מתגלגל. ואף אחד לא עוצר את זה בדרך. אין לנו סמכות מול גל האלימות ההולך ומחריף". עוד תיארה וייס כיצד לדעתה, "אנשים מתעוררים רק כשיש מקרה קיצוני, אבל זה קורה כל יום ובכל עיר בארץ, הפעם זה בפתח תקווה, היה בב"ש ובעוד יום יומיים יהיה בעיר אחרת, זה כבר לא עניין של עיר".
אתי בן סעדון, הוסיפה: "האחריות בראש ובראשונה היא שלנו ההורים, אבל היא לא בלעדית. זה לא הנורמה. זה שילד יוצא מהבית עם סכין, כל הורה צריך לדעת מה קורה לילד. תציב גבולות. ההורים זועקים לשיתוף פעולה".
רותם גטריידה, ממועצת התלמידים והנוער, סיכם את התחושות והדברים ואמר: "נשבר לי הלב שנרצח ימנו זלקה, תושב פתח תקווה שגר 15 דקות ממני. הנוער מוביל את החברה הישראלית, השוליים גדלים והמדינה נכשלת, הממשלה נכשלת. הנוער מוקיע כל אלימות".