הדפיקה בדלת הגיעה בצהריים, בשעה 12:25, ושינתה באחת את חייה של משפחת בן חמו מהרצליה. גלית, האם, עמדה בבית כשהבחינה באנשי קצין העיר דרך המצלמה. "הייתי בחופשת מחלה ואמרתי לעצמי שלא צריך להגיע אף אחד", סיפרה. "פתחתי את המצלמה, ראיתי את הקצינים וכשפתחתי את הדלת אמרת להם 'אני יודעת מה אתם רוצים להגיד לי'". בתוך רגעים ספורים התבררה הבשורה הקשה: בנה, סמל ליאם בן חמו, לוחם בגדוד 13 של גולני, נהרג מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון.
התקרית התרחשה במהלך פעילות מבצעית במרחב הכפר קנטרה. שני רחפני נפץ שוגרו לעבר כוחות צוות הקרב החטיבתי 7, אחד מהם התפוצץ סמוך לכוח וגרם למותו של בן חמו בן ה-19. לוחם נוסף נפצע באורח בינוני. ליאם הותיר אחריו את הוריו גלית ומשה, ואת אחיו קורן ודניאלה.
מאחורי הדיווח על האירוע, עומדת דמותו של צעיר שהותיר חותם עמוק על סביבתו. גלית מתארת ילד שובב, מוקף חברים, כזה שתמיד ידע לשמור על הסובבים אותו. "הבן שלי ידע שאני רגישה ולכן לא תמיד סיפר לי הכול, אבל לחברים הוא כן היה מספר", אמרה. "הוא תמיד ידע לכבד אותנו ההורים וכל אחד אחר". בבית הספר בלט בהישגיו, כמעט ללא מאמץ. "הוא היה ילד מיוחד. לא היה צריך להכין שיעורי בית, אבל משיג ציונים מצוינים".
"פחדתי עליו"
החשש של האם ליווה אותה עוד לפני הגיוס. "פחדתי עליו, אין לי כבר הורים ואחים. ניסיתי להוריד לו פרופיל, אבל הוא ביקש להיות בגולני, בגדוד 13 של גולני, וזה מה שהוא קיבל". אחרי שהתגייס, היא לא ניתקה לרגע. ניהלה קבוצת וואטסאפ של הורי הגדוד, שמרה על קשר עם המפקדים, עקבה מקרוב אחרי כל תנועה. "הייתי בקשר עם המ"פ, ידעתי איפה הוא בכל רגע. אפילו ארגנו להם מימונה בבית של המ"פ לפני חודש. לכל אמא ששולחת את הבן שלה לקרבי יש תחושות, פחדתי על המשפחה הגרעינית שלי. רציתי רק שייצא הביתה, רק שיהיה בסדר".
סיפור שמו של ליאם הפך עם השנים לסמל אישי עמוק. כשגלית הייתה בהיריון, היא ביקרה את אמה החולה וסיפרה לה על הצפוי. "היא בהתחלה לא האמינה לי, אחר כך האמינה ואז לצערי מסרה את נשימתה. לכן החלטנו לקרוא לו לִיאֵַם שזה בעצם לי-אמא".
החברים, שליוו אותו מילדות, התכנסו בבית המשפחה כשהם לבושים מדים. רבים מהם מכירים אותו עוד מהגן. ליאם היה הראשון מביניהם שהתגייס, וכבר קודם לכן היה הראשון להוציא רישיון נהיגה. הם צעדו לצדו במסע הכומתה לפני שלושה חודשים. "ראינו אותו בהערצה, והלכנו איתו את שני הקילומטרים האחרונים", סיפר החבר עידו בן זאב.
במילים שלהם, מצטיירת דמות של מנהיג טבעי. "הוא היה האח הגדול שלנו, האבא שלנו, תמיד ילד חיובי וחייכן. אחד שיעשה עבורך הכול, ולא משנה מה - תמיד החברים שלו ראשונים לפניו". הם מדגישים גם את תחושת הצדק שאפיינה אותו: "אם שני חברים רבים, הוא יהיה תמיד בצד של הצודק. הוא היה עושה הכול בשביל לנצח, אבל בלי לשקר, כי הוא תמיד אהב את הצדק".
"אמרתי לו שישמור על עצמו כי זה לא משחק"
הבחירה בגולני לא הייתה מקרית. "היה לו חשוב להגיע לשם, הוא לא פחד מכלום. הוא תמיד אמר 'אני הולך בראש מורם ללבנון לשמור על המדינה'". השיחה האחרונה איתו, רק יומיים לפני נפילתו, נחרתה בהם. "הוא סיפר שעוד שעה הוא נכנס ללבנון, אמרנו לו שישמור על עצמו כי זה לא משחק". בן זאב הוסיף: "כתבתי לו בוואטסאפ שישמור על עצמו, והוא ענה שיעשה את זה".
גם במשפחה המורחבת מתקשים לעכל. שלומי, דודו, מתקשה לדבר בלשון עבר: "קשה לי מאוד לדבר על ליאם בלשון עבר. ילד טוב, ילד מקסים, שתמיד דאג לסבא וסבתא שלו. אף פעם לא שמעת ממנו תלונה. ליאם היה דוגמה ומופת לכל החבר'ה שלו. תלמיד מצטיין, ובחור עם ערכים וחוש הומור. ליאם התנדב לשרת בגולני, הוא הלך בעקבות הבן שלי שגם הוא שירת בגולני. זה אסון נוראי".
ראש העיר הרצליה, יריב פישר, ספד לו והדגיש את החלל שהותיר אחריו. "כולנו משתתפים באבלה הכבד של משפחת בן חמו האהובה, האם גלית, האב משה והאחים קורן ודניאלה, על נפילתו של ליאם בן חמו ז"ל, בן העיר ובוגר תיכון היובל. רק לפני פחות משנה ליאם סיים את לימודיו, עוד כשהיה במסדרונות בית הספר, עם החברים, עם חלומות לעתיד - ליאם בחר לשים את טובת המדינה לפני הכול ולהתגייס לשירות קרבי. כזה היה ליאם, שחייו נגדעו באחת. ליאם היה אחד משלנו. עם החיוך הענק שלו, ילד שכאן גדל, כאן למד ומכאן יצא להגן על הבית של כולנו. והיום, הבית הזה כואב. משפחה איבדה עולם, הקהילה איבדה חבר יקר ועיר שלמה מרכינה ראשה".
ליאם בן חמו יובא למנוחות מחר בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בהרצליה.