לכאורה, מי שמאמין בדמוקרטיה ובריסון שיפוטי צריך לקחת נשימה ארוכה ולשמוח שבית המשפט טרם כפה על ממשלת ישראל להקים ועדת חקירה ממלכתית - ועדה שמי שממנה את חבריה הוא נשיא בית המשפט העליון. כמו בנוגע לעתירה בדרישת היועמ"שית לפטר את השר לביטחון לאומי, גם כאן בית המשפט העליון נסוג לנוכח החשש מדעת הקהל ולנוכח החשש מהגעה לשלב של אי-ציות מצד ממשלת ישראל לפסקי הדין שלו.
אבל זו טעות לראות כך את פסק הדין הזה, כמו גם את פסק הדין בעניין פיטורי בן גביר. בשני המקרים, בית המשפט העליון מכניס את ממשלת ישראל לקוראלס - נתיב שמוביל את הפרות לשחיטה. בעניין בן גביר הוא יצר מנגנון חסר תקדים שבו נקבע נוהל שיפוקח על ידי היועמ"שית בכל הנוגע למינויים שעושה שר במשטרת ישראל; נוהל שעלול להיות מוחל על מינויים של שרים אחרים בעתיד, כמו מינויים ששר הביטחון יאשר בצבא ובמטכ"ל.
שוב נוצר מנגנון שאיננו קיים בשום מדינה בעולם, שמאפשר להגמוניה הישנה ששולטת על בית המשפט העליון לחסום מינויים שמסכנים את שליטתה במדינה. כי מינויים של ההגמוניה החדשה חשודים בעיני ההגמונים הנוכחיים כ"סכנה לדמוקרטיה", שהיא בעצם סכנה לשליטתם במדינה.
בג"ץ לכאורה נותן למדינה טווח זמן נוסף לקדם את נושא ועדת החקירה. אבל ראשית, הוא לקח לעצמו סמכות להורות לממשלה להקים ועדת חקירה, דבר שהוא חסר תקדים בקנה מידה עולמי. שנית, הוא קבע שיש להגיע למודל של ועדת חקירה בהסכמה רחבה. ואני מזכיר שדווקא הממשלה נקטה בצעד חסר תקדים והייתה מוכנה להקים ועדת חקירה פריטטית - ועדת חקירה שבה לאופוזיציה ולקואליציה יש ייצוג שווה. היא לא הייתה חייבת לעשות זאת. ועדיין, גם לכך האופוזיציה מתנגדת, ובכלל לא ניתן לצפות לחקיקה בהסכמה רחבה בישראל, משום שמדובר במדינה מקוטבת מאוד, וכל הצעה של הממשלה נתקלת אוטומטית בהתנגדות האופוזיציה. ולכן זה לא יעבוד.
גם ההנחה שהבחירות תהיינה על ועדת החקירה היא הנחה מפוקפקת. כיצד ניתן לדעת על מה ייסובו הבחירות? על הניצחון במלחמה, על השבעה באוקטובר, על המאבק בדיפ-סטייט? גם ההתבטאות המוזרה של השופט עופר גרוסקופף, שביסס את הנחתו כי יש הסכמה רחבה בציבור להקמת ועדת חקירה ממלכתית, מבוססת על סקרים שאליהם הוא נחשף בערוצי התקשורת של השמאל, סקרים שמנוסחים באופן מניפולטיבי. המילה "ממלכתי" נשמעת טוב לאנשים, אך אם שואלים האם הציבור מעדיף ועדה שיצחק עמית ימנה את חבריה או ועדה שבה האופוזיציה והקואליציה ממנות את חבריה ביחס שווה - תוצאות הסקרים משתנות מיד.
בית המשפט כלל אינו אמור לעסוק בסוגיה זו. עליו להשאיר את הנושא למערכת הפוליטית. ואם המערכת מחליטה שלא להקים ועדת חקירה, מי שישפוט אותה הוא הציבור בקלפי, ולא בית המשפט. אך היוריסטוקרטיה הישראלית תאבת כוח בלתי מוגבל, והמחשבה שיש נושאים שיישארו מחוץ לסמכותה היא בגדר תועבה עבורה.
אבל כאמור, בעולם אין תקדים למצב שבו בית משפט כופה הקמת ועדת חקירה. רק בישראל זה נתפס כאקט לגיטימי, משום שרק בישראל קיימת פתולוגיה משטרית - מבנה כוח שבו הריבון הוא השופט ולא נבחרי העם.