ניסיון ההתפרצות האלים אתמול (חמישי) אל תוך אולם ג' בבית המשפט העליון הוא לא רק תוצר של הסתה כללית מצד לוין, רוטמן ושאר החבריה, נגד שלטון החוק, אלא תוצר ספציפי של הסתה שנועדה ליירט את נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בדיוק בהקשר נשוא העתירה שבה דנו אתמול שבעה שופטים.
טבח שבעה באוקטובר התרחש שבוע לפני פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, אסתר חיות. עד אז, הקמפיין נגד השופט עמית (כתוארו אז) התמקד בעניינים מקצועיים, ובתיוג שלו כשופט השייך לזרם הליברלי. מי שעשה באותה תקופה הכל על מנת שלא ייבחר היה שופט בית המשפט העליון אז, יוסף אלרון, שחש אל עמית איבה עמוקה במשך תקופה ארוכה, עוד מהימים שהשניים היו קולגות בחיפה.
בשנה שבה מילא את תפקיד הנשיא השופט עוזי פוגלמן, וככל ששום הסכמה בין שר המשפטים לשופטי העליון לא נראתה באופק, הלך וגבר הקמפיין נגד עמית. זה היה השלב שבו גם נתניהו נכנס עמוק לעובי הקורה. החוק קובע שנשיא בית המשפט העליון הוא שממנה את הרכבה של ועדת חקירה ממלכתית. הסיוט של נתניהו היה שעמית הוא זה שימנה את הוועדה לבדיקת מחדל אוקטובר ורחמנא ליצלן עוד יעמיד בראשה את נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, אסתר חיות.
ההסתה המתוכננת והמוכוונת נגד עמית פעלה בשני אפיקים מקבילים. אפיק אחד התמקד בהשחרה האישית - עשרות סיפורי בדים, עלילות בזויות, וקשקושי היתרי בנייה מגוחכים, שאו הומצאו או נופחו באופן מגוחך. האפיק השני התמקד בניסיון הנואל להמציא, פשוטו כמשמעו, קשר דמיוני בין טבח השבעה באוקטובר לשופטי בג"ץ. עד היום כל אימת שמתבקש שופר כלשהו לספק דוגמה לבדיה הזאת, הוא מגמגם.
אתמול קיבלנו המחשה לגמגום הזה, הפעם בין כותלי בית המשפט. "לחלק מהציבור אין אמון בבית המשפט", הסבירה עו"ד זהבה גור המייצגת את "פורום הגבורה" באחת ההופעות המביכות שידעו קירות בג"ץ, "בבית המשפט הנכבד התקבלו הרבה מאד החלטות שבסופו של דבר התקבלו בעניינן החלטות פוליטיות וצבאיות (העלגות במקור, ב"ק), וייתכן מאד שבגלל אותן החלטות...". "לגבירתי", קטע אותה מיד השופט כבוב, "בוודאי יש את רשימת המקרים בכתובים". "אני יכולה לצרף בהמשך", השיבה גור.
אם שאלתם את עצמכם ממתי עו"ד מגיע לבית משפט ומציין תקדימים בלי להפנות לאותם תקדימים, אז גור הסבירה, שימו לב: "עד הרגע האחרון בכלל לא ידעתי אם אני אופיע היום בפניכם". בקיצור, הפרקליטה שלשלה קייסים מדומיינים מפיה ללא סימוכין, פשוט מילאה את חלקה במכונת הרעל, אבל עם גלימת עו"ד, בתוך בית המשפט העליון. בכל זאת, גור לא ויתרה. "אני אתן דוגמה", שלפה, "את נושא הפרימטר. זו החלטה שבית המשפט קיבל ובסופו של דבר את המחיר שילמו חיילים". זה כבר נשמע הרבה יותר ספציפי! האם גם מבוסס? "מה זה הפרימטר" שאל גרוסקופף. "העובדה שבית המשפט קבע", השיבה גור, "שאותם מחבלים עזתים יתקרבו לגדר שהפרידה בין רצועת עזה....". "תני מספר הליך", ביקשו גרוסקופף ווילנר. "אני אבדוק ואעדכן אתכם", השיבה גור.
ספויילר, היא לא תמצא כלום כי אין דבר כזה משום שהאמת היא בדיוק הפוכה. האמת היא שבג"ץ דווקא דחה את העתירה בעניין הפתיחה באש בשטחי הפרימטר, והשאיר את העניין לסמכות הדרג המדיני והביטחוני. כך חדרו מסרי ההסתה לתוך בית המשפט העליון - עורכת דין שרלטנית, חיילת במכונת ההסתה. למשפחות השכולות של פורום גבורה מגיע יותר.
השופטים עצמם נראו קרועים. ההרכב, שמרני ברובו, יודע שלטענת עורך הדין של הממשלה, מיכאל ראבלו, לפיה אין סמכות לבג"ץ להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אין אחיזה במציאות. בית המשפט כבר קבע בעבר כי הסמכות הזאת נתונה לו, רק הוסיף כי יש להשתמש בה רק במקרים קיצוניים במיוחד. "יש יותר קיצוני מזה?" שאל השופט סולברג, אבל מצד שני אותו סולברג, וגם השופטת וילנר, השופט שטיין ואפילו השופט גרוסקופף הקשו על העותרים ועל המדינה, ושאלו אם הם באמת מצפים שהם יתנו צו עשה שמורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לרבות הגדרת המנדט שלה. "אני אגיד לך את האמת", אמר השופט שטיין ליו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, "אני לא יודע איך עושים את זה".
בסופו של דבר הציעו סולברג ווילנר לצדדים להמתין לבחירות. סולברג הזכיר שאנחנו קרובים אליהן, ושאולי יש מקום להעביר את העניין לדין הבוחר. וילנר ניסתה לקבל תשובה מעין פרקטית, ושאלה את ראבלו לכמה זמן הממשלה זקוקה כדי להחליט איזו בדיוק ועדה היא רוצה להקים. זה קרה אחרי שראבלו אמר בטעות את האמת - לממשלה אין כל כוונה להקים ועדת חקירה עד הניצחון המוחלט. בסופו של דבר התרצה והשיב לוילנר כי תוך שלושים יום הם יכולים לעדכן את בית המשפט איזו ועדה בכוונת הממשלה להקים.
ביום שלישי בערב, בטקס המשואות, במסגרת המופע הצפון קוריאני להאדרת השליט, התהדרו יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב"החזרת החטופים כולם". זה היה שיא של ניתוק בזוי, ניסיון של הפיכת מחדל הטבח לסיפור הצלחה. רק נזכיר שמתוך 85 החללים שהוחזרו לישראל, 41 נהרגו ונרצחו בשבי, חלק גדול מהם באופן ברור וחד משמעי היה אפשר להציל. נתניהו וסריסיו יעשו הכל כדי להשריש היטב את עולם השקר הזה בספר דברי הימים הישראלי.
ועדת חקירה ממלכתית, לעומת זאת, תעשה את העבודה המקוללת הזאת של בדיקת העובדות, אחת לאחת. נתניהו יעשה הכל כדי שהאסון האישי הזה- בדיקת העובדות - לא יקרה לו.
"מי ישפוט את השופטים"? צעקו המפגינים שניסו לפרוץ לאולם ג' אתמול. עוד ביטוי לתפארת רפרטואר מכונת ההסתה של לוין-רוטמן. כמו בבג"ץ בן גביר ועוד כמה עתירות רגישות, גם כאן ברור לחלוטין שהשופטים לא רוצים להכריע, אלא מעדיפים לגלגל את כדור האדמה הרותח הזה עוד ועוד לעבר מועד הבחירות. אפשר להבין אותם. אפשר גם להודות שבניגוד למה שחלקנו רוצים לחשוב, שופטי בג"ץ הם לא באמת הסופרמנים של הדמוקרטיה הישראלית. הם אנשים הגונים, מקצועיים, טובים, ערכיים, אבל לא ששים עלי כל קרב שמגיע לפתחם.
מצד שני, כמו שנאמר במסכת אבות: "אם אין אני לי, מי לי...ואם לא עכשיו, אימתי". אם כך, אם מותר לשאול לרגע ביטוי ממכונת הרעל: "מי ישפוט את השופטים"? התשובה היא - ההיסטוריה. היא תשפוט אם צדקו או לא בבחירת הקרבות שלהם אל מול המתקפות הבלתי נפסקות נגד שלטון החוק בשלוש וחצי השנים האחרונות.