כמעט שני עשורים לאחר חטיפתו ורציחתו של אהוד גולדווסר במלחמת לבנון השנייה, אמו מיקי גולדווסר יוצאת בביקורת חריפה על הכשלים שקדמו לאירוע - וטוענת כי גם היום ישראל לא הפיקה את הלקחים.
בריאיון ל-103fm אמרה: "כששואלים אותי איך אני מרגישה שהרגו את מורנייה או את נסראללה - זה לא מעניין אותי. הם היו אויבים. אבל למה לא שואלים אותי איך הרגשתי אחרי כל הכשלים שהובילו לחטיפה ולהירצחו של הבן שלי?".
לדבריה, סימני האזהרה היו ברורים מראש: |ידעו שעומדת להיות חטיפה והורידו את רמת ההתרעה. אפילו המוצב שיכול היה להשקיף - לא היה מאויש. חיזבאללה התמקמו בתוך שטח ישראל וצפו בתהליכים, והסיורים היו בשעות קבועות שהם למדו".
גולדווסר מתחה ביקורת גם על הדרג המדיני: "הייתה הזנחה. סתמו את הפיות עם לחם ושעשועים כדי לתת לצימרים לפרוח. עד היום אנחנו לא יודעים לקרוא את המפה של המזרח התיכון ולא יודעים להתנהל". לדבריה, גם הפעילות הנוכחית בלבנון אינה מספקת מענה: "כפר אפשר להקים מחדש. צריך להעמיק בתודעה שלהם - ליצור הרתעה אמיתית על כל פיפס".
היא קישרה בין הכשלים אז להתנהלות ערב 7 באוקטובר: "כשהוקמו אוהלים, כשהתפוצץ מטען במגידו - לא הייתה תגובה. גם על מנהרות התריעו תושבים - ולא קרה כלום". לצד הביקורת, גולדווסר מתארת גם את אי־הוודאות שמלווה אותה עד היום: "אנחנו לא יודעים אם הוא נחטף בחיים. לפי הממצאים - שניהם נחטפו פצועים קשה. ידעתי שינסו להשאיר אותם בחיים, אבל איך זה נגמר - אני לא יודעת".
הוודאות הגיעה רק עם החזרת הארונות ב-2008: "רק אז ידעתי. הוא הוחזר יום לפני יום הולדתו ה-33. אמרו לי שזה ייקח שנים. עניתי - הם יחזרו בזמן הכי קצר שאפשר".
בסיום, התייחסה גם לזיכרון האישי: "יום הזיכרון הוא לכולם - אבל אנחנו חיים את זה כל יום. הוא חי איתי בכל רגע. לפעמים אני חושבת שהוא ידע שחייו יהיו קצרים - ולכן הספיק כל כך הרבה. אני עדיין מדברת איתו, שואלת מה היה אומר".