הפוליטיקאי והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט פרסם היום (שלישי) פוסט ברשתות החברתיות, שבו שיתף בתחושות הכאב העמוקות ובגעגוע לבנו, רס"ר (במיל') גל מאיר איזנקוט, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. איזנקוט תיאר את בנו כאדם ישיר, שמח ושקדן, שהתאמן לתחרויות טריאתלון. "החלל שפערת כשהלכת גל, האין-סופי וההבנה המצמיתה שלא אראה אותך שוב, חורכים את נפשי", שיתף בכאב.
"הוא היה איש של אנשים", כתב איזנקוט. "שחיבק, הביט בעיניים והקפיד לראות עמוק. תמיד שם לעצמו מטרות והגשים אותן, אהב לטייל ולחיות, חלם להיות רופא או מדען והיה בן, אח, נכד, דוד וחבר אוהב ואהוב. ב-7 באוקטובר איבד חברה טובה וחטיפתם של בני עמנו עוררה אצלו סערת נפש".
השר והרמטכ"ל לשעבר תיאר את הרגע המצמרר שבו הסיע אותו לנקודת המפגש לשירות המילואים - רגע שבו התערבבו אצלו גאווה של מפקד יחד עם דאגה של אב אוהב. "לא בשמחה רץ לקרב כי אם מחובה, לארצו ולבני עמו", סיפר איזנקוט על בנו. "בנר ראשון של חנוכה תשפ"ד, יצא גל לקרב עם חברו לצוות, צמד הברזל שלו מימי השירות הסדיר, איל ברקוביץ', בן 28, סטודנט לרפואה מסוסיא. שונים ודומים, אחים. מדינת ישראל במיטבה".
"יחד יצאו אל משימתם האחרונה, משימת חילוץ חטופים חללים, ממנה לא שבו. בשמה של הערבות ההדדית היהודית והישראלית יצאו להחזיר הביתה חטופים חללים תחת ההבטחה החדה - לא משאירים אחים מאחור. אני מקווה שברגעיו האחרונים שאב כוח וסערת נפשו רגעה בשם המשימה שבה יצא".
בדבריו התייחס איזנקוט למציאות הישראלית הקשה מאז פרוץ המלחמה. "בשנתיים וחצי האחרונות שמעתי וקראתי מאות רבות של הספדים", אמר. "אני מקפיד לאמץ אותם לליבי, להכיר ולו במעט את מי שהלכו. הרצון לעשות יותר, להציל, לאחד, לעשות שיהיה פה טוב והתקווה שכך יהיה, הם המשותפים לנופלים ולנופלות כולם. כבר שנתיים וחצי שאנחנו במלחמה. מלחמה שתחילתה טבח מתועב וכשל בלתי נתפס, ולאחריהם התאוששות גדולה למען העם והבית של טובי בנותינו ובנינו, בלחימה נועזת ומעוררת הערכה וגאווה. דור אדיר של אנשים מחויבים, חזקים ונפלאים".
עם סיום דבריו פנה איזנקוט בקריאה לאחדות ולתיקון: "איני כואב רק את כאבי האישי והמשפחתי על גל, יוגב ומאור. אני כואב את התחושה הלאומית המשותפת על כך שמשהו עמוק ובסיסי נסדק בחוזה שבין העם למנהיגיו. אני מסתכל על חבריו וחברותיו של גל - חילוניים, מסורתיים ודתיים, מתל אביב, יהודה ושומרון, ואפילו כמוני, מאילת. יש בהם ימנים, שמאלנים ואנשי מרכז. המחשבה שהם נותנים את המיטב אך המדינה לא רואה אותם, היא בלתי נסבלת בעיניי ומפרה את ההבטחה הגלומה במפעל הציוני".
הוא הוסיף: "עלינו לקחת על עצמנו לנקות את הרעש, להסתכל פנימה וקדימה, לדמיין את ישראל האחרת - ישראל שמנהיגיה אומרים אמת, מתווים דרך ונותנים תקווה, זו שכולנו זוכרים וחולמים. ישראל שוויונית, מגויסת, בונה, פורצת דרך, מאוחדת. שבת אחים ואחיות גם יחד. להיות ראויים להם ולמחיר זה גם להיות ראויים לעצמנו. לממש את הפוטנציאל האדיר של העם הישראלי. להיות חברת מופת, מדינה שדואגת לאזרחיה, שרואה אותם, את כולם. יחד נבנה הווה ועתיד משותף וטוב יותר. זה אפשרי. אני מאמין. תאמינו איתי. אני עדיין מאמין אמונה עמוקה בציונות, ואני מפציר בכם להחזיק באותה האמונה והתקווה כמוני. אני אוהב את מדינת ישראל. אני גאה במדינת ישראל. ביטחון ישראל ושגשוגה היו ונותרו משימת חיי. אני נחוש לעמוד במשימה זו תחת הציווי להיות ראויים, להם ולהן. יחד, נעשה ונצליח".