סגן אלוף במילואים ע', טייס F-16, ציין השבוע את יום הולדתו ה-50 - אך את התקופה האחרונה בילה באוויר, בגיחות מבצעיות לאיראן וללבנון. בשיחה עם 103fm, סיפר על ההתמודדות עם הפחד, השחיקה והמשמעות האישית של המשימות.
"בסיבוב הקודם שקלתי האם להקליט הודעה לכל אחד מהילדים ולאשתי, שתישאר להם למזכרת", אמר. "אבל החלטתי להיות מרוכז במשימה ולא לפעול רגשית. לפעמים אתה שם את זה בצד כדי לבצע את המשימה בצורה חדה וטובה יותר".
לדבריו, עצם העשייה מסייעת להתמודד עם הפחד: "החשש קיים ויכול להיות דומיננטי, אבל אתה כל הזמן עסוק - מריץ תרחישים קדימה ומתרכז במה שצריך לעשות. המחשבות האלה פוגשות אותך אחר כך".
ע' הדגיש את תחושת הביטחון שמעניק הפיקוד הבכיר: "אנחנו יודעים שחיל האוויר מאחורינו. נאמר לנו במפורש - יחזירו אותנו הביתה בכל מה שיידרש. אנחנו מכירים עד כמה המערכת מוכנה ודרוכה".
על השעות הארוכות בקוקפיט סיפר כי בדרך ליעד מתמקדים במשימה ובתדלוק, לעיתים בשיתוף פעולה עם כוחות אמריקניים, "ואז אתה ממהר לצאת כמה שיותר מהר מגוב האריות". רק בדרך חזרה משתנה האווירה: "כשחוצים מאיראן לעיראק יש ירידת מתח. מדברים על החיים האישיים, לפעמים חידות. אבל גם שם לא תמיד רגוע - יש ענייני דלק ומזג אוויר, ואתה נשאר דרוך".
למרות עוצמת התקיפות באיראן, ע' ציין כי דווקא הפעילות בלבנון הייתה מאתגרת יותר: "שם אנחנו מסייעים לכוחות שלנו שנמצאים מאות מטרים מאיתנו. אסור לפספס - מחיר הטעות דרמטי". לדבריו, תחושת הסיפוק המיידית מגיעה מהגנה ישירה על היישובים: "כשאתה נוחת ואומר - הסרתי איום מיידי בעיניים".
העומס המבצעי השפיע גם פיזית. "אכלנו הרבה חלבונים ושתינו משקאות איזוטוניים, אבל הגוף בדריכות - ורבים מאיתנו ירדו במשקל", סיפר. "כמו אתלטים בתקופה אינטנסיבית". לדבריו, גם המעטפת הקרקעית הורגשה היטב: "קיבלנו טיפול מפיזיותרפיסטים וכירופרקטים, מתנדבים הגיעו. את חדר התחקירים הפכנו לחדר טיפולים = זה חימם את הלב".
"אנחנו שם כדי להגן. זה מורכב, זה מסוכן - אבל זו המשימה", חתם.