אי הוודאות סביב גורל קרוביהם לאחר טבח "פסטיבל הנובה" הובילה בני משפחה, בני זוג וחברים של נעדרים ונרצחים לחפש מידע ברשתות החברתיות - אך מחקר חדש מצביע על כך שהשימוש בפלטפורמות הדיגיטליות דווקא העמיק את המצוקה הנפשית.
המחקר, שנערך במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופורסם בכתב העת Death Studies, התבסס על ראיונות עומק עם 12 בני משפחה מדרגה ראשונה, בני זוג וחברים קרובים, אשר תיארו את התמודדותם בימים הראשונים לאחר האירועים.
מהממצאים עולה כי המשתתפים ניסו תחילה ליצור קשר עם יקיריהם באמצעות שיחות והודעות, במאמץ להשיג שליטה ומידע. כאשר ניסיונות אלה לא נענו, חלקם המשיכו לפעול מתוך תקווה והכחשה - לעיתים באופן חוזר ואף כפייתי. במקביל, לשיחות האחרונות עם יקיריהם נודעה משמעות רגשית עמוקה והן הפכו לעוגן רגשי.
במקביל להתמודדות האישית, התפתחה גם פעילות קולקטיבית ברשתות: שיתוף תמונות, פרטים מזהים וסריקת רשימות ניצולים. פעולות אלו סיפקו תחושת שליטה זמנית, אך גם חשפו את המשתתפים לזרם בלתי פוסק של מידע חלקי ולא מאומת. לפי המחקר, תופעת המידע השגוי הייתה מרכזית - כאשר דיווחים שהתבררו כשגויים עוררו תחילה תקווה, אך בהמשך הובילו לקריסה רגשית.
עוד תוארה תופעה של "שומר ראש דיגיטלי", במסגרתה בני משפחה וחברים לקחו על עצמם להיחשף לתכנים קשים כדי להגן על אחרים ולאתר מידע רלוונטי. אף שהדבר העניק תחושת שליטה, הוא הוביל לא פעם לעומס רגשי כבד ואף לטראומה משנית.
החוקרות מצביעות על פרדוקס מרכזי: אותן פעולות דיגיטליות שנועדו להעניק תחושת שליטה במצבי חוסר ודאות, עלולות להפוך למקור נוסף של פגיעה נפשית. לדבריהן, בעידן שבו ההתמודדות מתרחשת גם דרך קבוצות וואטסאפ, פוסטים ועדכונים בזמן אמת - המיידיות והחשיפה המתמדת מקשות על ויסות רגשי.
בהתבסס על הממצאים, מציעות החוקרות לפתח כלים דיגיטליים מותאמים למצבי טראומה, בהם מנגנוני אימות מידע, הפחתת עומס התראות ושילוב גורמי טיפול מקצועיים בפלטפורמות עצמן, במטרה לצמצם את הפגיעה הנפשית במצבי משבר.