משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות, החברות בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, יחד עם פעילים ישראלים ופלסטינים מתנועת "לוחמים לשלום", שלחו אתמול (רביעי) מכתב פתוח לנשיא דונלד טראמפ ולחברי מועצת השלום, בקריאה דחופה: "אל תסתפקו בניהול הסכסוך - סיימו אותו".
המכתב נשלח לקראת טקס יום הזיכרון המשותף ה-21, שיתקיים ביום שני הבא, ערב יום הזיכרון. בארגונים מודאגים מאוד מכך שהשיח הציבורי בישראל ובעולם מתמקד במלחמה באיראן ובלבנון, תוך הזנחת שיקום עזה, החמרת המצב בגדה המערבית ודחיקת סיום הסכסוך לשוליים.
הטקס נערך השנה על רקע יותר משנתיים וחצי של מלחמה והסלמה באזור, שכללו את אירועי 7 באוקטובר, המלחמה בעזה, שני סבבי לחימה מול איראן ולבנון והטרור היהודי בשטחים. בתוך מציאות זו, יכלול הטקס עדויות אישיות של ישראלים ופלסטינים - בני ובנות משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם, לצד כאלה שאיבדו את בתיהם בישראל, בגדה ובעזה.
"לסיים את הכיבוש ולהביא שלום"
הארגונים קוראים למועצת השלום למנות שליח מיוחד לתהליך השלום, להציב תאריך קונקרטי לפתיחת שיחות ישירות בין הצדדים, להתחייב ללוח זמנים ברור לתהליך מדיני ובעיקר "לסיים את הכיבוש ולהביא שלום, שוויון וחופש לשני העמים".
"אנחנו יודעים דבר אחד בוודאות: אם הסכסוך הזה לא יסתיים יהיו עוד משפחות שכולות כמונו", כתבו לנשיא. "שיקום עזה, הפסקות אש וסיוע הומניטרי חשובים, אך אינם מספיקים. ללא תהליך מדיני לסיום הכיבוש אנחנו רק מכינים את המלחמה הבאה".
העתקים מהמכתב לנשיא דונלד טראמפ, המכהן בהחלטתו כיו"ר מועצת השלום, נשלחו גם למזכיר המדינה מרקו רוביו, לשליח המיוחד סטיב ויטקוף, לג'ארד קושנר ולראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר.
באופן סמלי, מזמינים שני הארגונים את חברי מועצת השלום להצטרף לטקס יום הזיכרון המשותף, "לעמוד עם המשפחות ששילמו את המחיר ולהתחייב לפעול לסיום הסכסוך".
"ניהול הוא לא הפתרון"
מתנועת "לוחמים לשלום" נמסר: "המכתב הוא קריאה למנהיגי העולם להפסיק לנהל את הסכסוך ולהתחיל לפעול באומץ לסיומו באמצעות תהליך מדיני אמיתי. בכל שנה אנו נפגשים בטקס יום הזיכרון המשותף לא רק כדי לזכור את מי שאיבדנו, אלא גם כדי לומר לעולם: הגיע הזמן לסיים את הכיבוש ולבנות עתיד אחר לשני העמים".
מפורום המשפחות השכולות נמסר: "עשרות שנים העולם מנהל את הסכסוך הזה: מפריד כוחות, מספק סיוע הומניטרי ומתווך הפסקות אש זמניות, ובכל פעם, לאחר רגיעה קצרה, מעגל הדמים חוזר. אנחנו, המשפחות ששילמו את המחיר, יודעות: ניהול הוא לא פתרון. רק סיום הסכסוך והכיבוש ימנע ממשפחות נוספות לשלם את המחיר ויאפשר לשני העמים לחיות בביטחון, חופש וכבוד. די לניהול - הגיע הזמן לסיים".
מור ינון, יו"ר משותפת בוועד המנהל של הפורום, שאיבדה את הוריה ב-7 באוקטובר, אמרה: "הדבר היחיד שיעצור את הכאב למשפחות אחרות, ישראליות ופלסטיניות - הוא לא עוד ניהול הקונפליקט ולא עוד הפסקות אש זמניות, אלא הפסקת האלימות משני הצדדים, סיום הטרור והכיבוש והכרה בכך שלשני העמים מגיע עתיד שונה".
אילנה קמינקא, אמו של סגן ינאי קמינקא ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר, הוסיפה: "איבדתי את הבן שלי, ואני לא רוצה שאף אמא, ישראלית או פלסטינית תעמוד במקום שבו אני עומדת. אם אני יכולה לעמוד לצד משפחות פלסטיניות ולומר 'בואו נסיים את זה ביחד', גם מנהיגי העולם יכולים להפסיק לנהל ולהתחיל לסיים".
חששות גדולים
אחרי עשרים שנה בהן מתקיים הטקס השנוי במחלוקת, השנה החששות גדולים מתמיד. מיקום הטקס שיתקיים באולם מרכזי בתל אביב, יימסר לנרשמים בלבד רק יום לפני האירוע. כבשנה שעברה, המשתתפים הפלסטינים כלל אינם יכולים לנכוח באופן פיזי, ויתכנסו במוקד שידור ביריחו. השידור המשולב ישודר להקרנות פומביות ופרטיות בישראל וברחבי העולם.
סקר עדכני מאשש כי הפעילים משלמים מחירים אישיים לא פשוטים: כ-70% מהפעילים דיווחו כי חוו ביקורת, לחץ חברתי או הסתה בשל פעילות משותפת. רבים מהפעילים דיווחו כי הם חושפים את פעילותם פחות בפומבי מאשר בעבר. לא מעט מהם חוששים להיחשף ציבורית ואפילו בקהילה הקרובה להם. בעוד שבעבר החשש מחשיפה אפיין בעיקר את הצד הפלסטיני, כיום הוא קיים גם בקרב הישראלים.
יוזכר כי בשנה שעברה סערו הרוחות כשבבית סמואלי ברעננה, התכנסו פעילים לצפייה בטקס המשודר. במקום התקיימה הפגנה סוערת שכללה אלימות. למוחרת, בטקס יום הזיכרון ברעננה, גורש נציג עירוני על ידי משפחות שכולות בטענה ש"השתתף ותמך בכנס של משפחות מחבלים". השנה, כבר לפני כחודש פנה שי גליק מנכ"ל "בצלמו" לראש העיר רעננה חיים ברוידא, בדרישה לא לאפשר את קיום האירוע ברעננה. היום, הוא דיווח כי ראש העיר רעננה אסר על קיום האירוע בעיר.
גליק בירך את ראש העיר על "החלטתו הנחרצת והציונית". ומסר כי "מדובר בניצחון של חיילי צה"ל לוחמי המילואים וכמובן המשפחות השכולות. יום הזיכרון הוא יום קדוש ומיוחד ואין מקום לאפשר בו כנסי הסתה ושנאה נגד חיילי צה"ל גיבורי ישראל שנפלו על הגנת העם והמולדת".
ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא, הבהיר כי בשנה שעברה לא התקיים בעיר טקס זיכרון אלטרנטיבי. אלא הקרנה באולם סגור בעמותת בית סמואלי, של טקס המתקיים בתל אביב מזה כעשרים שנה. "מי שבחרו להציג את האירוע כאילו מדובר בטקס מקומי בעיר, עם 'נוחבות' הפיץ דיבה" אמר ברוידא והדגיש, כי עמדתו בנושא לא השתנתה, וכי אין מקום גם להקרנה של הטקס מתל אביב, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה - ודאי לא במתקן שנמסר לעמותה בהקצאה ערונית.
"זה פוגע ברגשות המשפחות השכולות בעיר. יום הזיכרון הוא בעל משמעות לאומית עמוקה, הנהנה מקונצנזוס רחב בציבור הישראלי. יש לשמור עליו כיום מאחד וללא מחלוקות מיותרות". ברוידא אומר כי פנה לפני כחודשיים להנהלת בית סמואלי, ביקש שלא לקיים את ההקרנה ובקשתו התקבלה בהסכמה ובהבנה.
לקראת טקס יום הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני (20.4), הצטברו מידע נתונים חדשים משני הארגונים שמקיימים מדי שנה את האירוע - תנועת לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני.
בשנה החולפת 81 משפחות חדשות הצטרפו לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. כשני שליש מהמצטרפים (58) הם ישראלים וכשליש (23) פלסטינים. רוב המשפחות פנו לפורום ביוזמתן
ממצאים מרכזיים מעלים כי המחויבות לפעילות משותפת עלתה בקרב פעילים ישראלים (מ-3.91 ל-4.39 - מתוך 5.0) ונותרה כמעט ללא שינוי אצל פעילים פלסטינים: 4.00 לפני ו־3.98 כיום.
81% מהפעילים דיווחו על מחויבות גבוהה או גבוהה מאוד להמשך פעילות משותפת. מהנתונים עולה שההידרדרות בגדה המערבית הביאה בקרב פעילים פלסטינים לפגעה משמעותית יותר באמון ובתחושת השותפות. בקרב פעילים ישראלים - היתה השפעה נמוכה יותר על האמון ולעיתים אף חיזוק תחושת המחויבות לפעילות.
"לוחמים לשלום" מדווחים על 348 פניות להצטרפות לפעילות התנועה שנה האחרונה, מאז מרץ 2025. כ-150 ישראלים ופלסטינים ביקשו להשתלב בפעילות שטח, תוכניות חינוכיות ומפגשים דו־לאומיים. הם מגוונים יותר מבחינת גיל ופריסה גאוגרפית, ישנם יותר מהציבור הדתי-לאומי וכ-50% מהמצטרפים הם אנשים ללא ניסיון קודם באקטיביזם.
בצד הפלסטיני יש עלייה במספר הצעירים המבקשים לתנועה, עם רשימות המתנה. לדברי הארגון, המצטרפים מציינים כי הם "מחפשים קהילה ומרחב משותף בתקופה של הקצנה פוליטית ובדידות חברתית" ונרשמה עלייה בפניות להצטרפות לפעילות "נוכחות מגינה" בקהילות פלסטיניות, במיוחד בצפון הבקעה.