המחלוקת סביב תכניתו של השר עמיחי שיקלי לרפורמת הקווים הכחולים להסדרת התיישבות על תביעות בעלות ביישובים הבדואים בנגב מחריפה. לפי הרפורמה שאושרה במנהל מקרקעי ישראל, תחול התוכנית בחמישה ישובים כפיילוט: כסייפה, מרעית, סעווה, אבו תלול ולקיה, שבהם יתאפשר מתן פיצויים מוגדלים לתובעי בעלות שיגיעו להסכם ובכך יאפשרו לפתח את הישובים הבדואים בנגב.
בחמשת הישובים יש את האחוז הגבוה ביותר של תביעות הבעלות הלא מנוצל להתיישבות בתחומי הקו הכחול, ועל פי התוכנית הרשות לפיתוח התיישבות הבדואים בנגב תפרסם קול קורא לאזרחים הבדואים שהגישו בעבר תביעות בעלות ביישובי הפיילוט, על מנת לאפשר להסדיר את הקרקע ותפעל לתכנון מעודכן ובר קיימא של היישוב, תוך כדי עדכון הקו הכחול היישובי.
מהלך זה יאפשר לראשונה למדינה, בהסכמת תובעי הבעלות, ליישב אזרחים בדואים שאינם תובעי בעלות בשטחם ובכך לייצר מיצוי של הקרקע ומענה לאלפי משפחות בפזורה מחוץ לקווים הכחולים. בהמשך, בהתאם להצלחת הפיילוט, הוא צפוי להתרחב ליתר יישובי הקבע.
הרפורמה כוללת מתן תמורות בקרקע בייעודים שונים או בתמורה כספית מוגדלת שתהיה תקפה למשך 6 חודשים מיום פרסום הקול הקורא. לאחר מכן יחול מתווה תמורות פוחת למשך 4 חודשים נוספים בלבד. זאת במטרה לעודד הצטרפות מוקדמת למתווה.
ביחס לשטחים אשר לגביהם לא הושגו הסכמות עם תובעי הבעלות והמיועדים למגורים ומשיקולי תכנון יוצע להשאירם בתחום היישוב, תיזום המדינה תהליך הפקעה לחילופין, ככל שנמצא שלא קיימת התכנות או הצדקה למימושם למגורים יוצע לשנות את ייעוד השטחים ולא לפתחם, למעט לצורכי ציבור ותשתיות. בהתאם לתכנון היישוב המעודכן ייקבעו גבולות מחודשים ליישוב.
שיקלי אמר על התכנית: "במשך שנים מדינת ישראל לא הצליחה למצוא פתרון לתביעות הבעלות בחברה הבדואית בנגב. ללא פתרון ויכולת להסדיר תביעות בעלות אין פתרון ריאלי להסדרת ההתיישבות. לאורך שנים נוצר מצב שהמדינה מתכננת ישובים ובשל תביעת הבעלות אינה מסוגלת לאכלס או לפתח כראוי. רפורמה זו נוגעת בלב הבעיה בהסדרת ההתיישבות והיא תביעת הבעלות, רפורמה זו תוביל לראשונה להתיישבות של בדואים מהפזורה על תביעות בעלות בתוך הקווים הכחולים. קרקעות המדינה אוזלות, הקרקעות הפנויות הן עם תביעות בעלות והדרך היחידה לגעת בהן - היא הסדרתן".
תגובת המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב: "מדובר בתוכנית נישול אלימה, המגלמת הרעת תנאים קיצונית לעומת הסדרי קרקעות בעבר. לא ייתכן שעל 10 דונם בעלות יינתן מגרש אחד ועל 50 חמישה. אישור התוכנית הוא ברכה לבטלה, משום שסיכויי היישום שלה אפסיים. לחוק הבדואי כוח רב יותר מלכל תוכנית כפייה, וללא שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה דבר לא יקרה.
אנו קוראים שוב למדינה לעסוק בעיקר: צמצום הפער של פי 56 בהקצאת אדמות בצפון הנגב: 28 דונם לתושב יהודי בהתיישבות הכפרית, לעומת חצי דונם לתושב בכפרים הבדואיים. לזה יהיה שיתוף פעולה מלא וכולם, יהודים וערבים, ייהנו מתוספת תוצר של כ-30 מיליארד שקל בשנה בנגב; ומתועלות חברתיות מרחיקות לכת: צמצום העוני, שיפור רמת ההשכלה וירידה חדה בפשיעה".
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון: "אני מברך את השר שיקלי וצוותו וכן את יובל תורג'מן מנכ"ל רשות הבדואים, לצד זאת זה מעט מדי ומאוחר מדי שכן שאם לא תהיה לגוף המסדיר קרי לרשות הבדואים סמכויות רחבות על הקצאת קרקע,אכיפה תומכת הסדרה, רשות רישוי וכלי תכנון ייעודיים משלה נמשיך לראות הסדרה חלקית שגידול האוכלוסייה גובר עליה ואובדן המשילות בנגב ימשך".
מהאגודה לזכויות האזרח, עמותת במקום והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, שהגישו חוות-דעת המתנגדת למתווה, נמסר: "אישור המתווה הוא צעד כוחני וציני שנועד להלבין נישול שיטתי של אזרחים בדואים מאדמותיהם באמצעות מנגנון כפייה במסווה של 'הסדרה'. במקום להכיר בזכויות היסטוריות ולפעול בשותפות עם הציבור הבדואי, המדינה בחרה לכפות על בעלי הקרקע אולטימטום דרקוני של ויתור או הפקעה. מדובר במהלך מפלה, בלתי חוקתי ונפיץ, שיחריף עוד יותר את משבר האמון העמוק בין המדינה לחברה הבדואית בנגב".