זה לא קורה הרבה בזירה הישראלית-לבנונית: אופטימיות. אבל זה בדיוק הטון שהשמיע שגריר ישראל בארצות הברית, יחיאל לייטר, לאחר שצעד החוצה ממסדרונות מחלקת המדינה אל עבר העיתונאים שהמתינו לקושש פרט או שניים מהשיחות. זהו טון שלא נשמע זה זמן רב מגורם ישראלי בכיר. בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך להדגיש את הסכנות, את האיומים ואת הצורך בהמשך הלחימה, לייטר הציג את הצד המואר: גבול שלא חוצים אותו במדי ב', אלא "בחליפות עסקים ובבגדי ים" - גבול של תיירות, מסחר ונורמליזציה.
מאחורי הדימוי הזה עומדת מציאות מורכבת בהרבה, אך גם כזו שמתחילה לקבל צורה: הפגישה שהתקיימה בחדר בנג'מין פרנקלין - הראשונה מסוגה זה יותר משלושה עשורים - ולא הייתה עוד מפגש סמלי. לאחר הפוטו-אופ עברו הצדדים לחדר דיונים סגור, ונאה לא פחות, וניהלו שיחות שנמשכו למעלה משעתיים, באווירה שתוארה על ידי גורמים כ"ידידותית אך עניינית". ישראל יוצגה על ידי לייטר, ולבנון על ידי שגרירתה בוושינגטון, נאדה חמאדה מועוואד, הנחשבת מקורבת לנשיא ג'וזף עאון. אותו לייטר טרח לברך באופן פומבי, במה שנתפס כמהלך מכוון להבחין בין ההנהגה הלבנונית לבין חיזבאללה, הבחנה שלייטר הקפיד עליה.
כבר בפתח המפגש הגדיר מזכיר המדינה האמריקני, מרקו רוביו, את המסגרת: "זה תהליך, לא אירוע. זה יותר מיום אחד… נוכל להתחיל לבנות מסגרת לשלום קבוע ויציב". עבור וושינגטון מדובר במהלך אסטרטגי ארוך טווח, ולא בניסיון להשיג כותרת מהירה - גם אם חשיבות הפגישה הספציפית הזו היא בעיקר בעצם קיומה. גם גורם בכיר במחלקת המדינה הדגיש כי השיחות הללו "תוכננו במשך חודש", עוד לפני ההתפתחויות האחרונות בזירה האיראנית, והבהיר כי אין קשר בין הערוץ הישראלי-לבנוני לבין המגעים עם טהרן והפסקת האש מול משמרות המהפכה.
ובכל זאת, בעוד המציאות האזורית מרחפת מעל השולחן, האמריקנים חזרו על כך שוב ושוב: לבנון אינה איראן, והמשא ומתן עם ביירות אינו תלוי בתוצאות השיחות עם טהרן או קשור להפסקת אש כלשהי.
הפיל שבחדר, או ארגון הטרור שבלב השיחות, הוא גם הסוגיה המרכזית: חיזבאללה. כאן ישראל ולבנון רוצות אותו דבר - השאלה היא כיצד מגיעים לשם. לבנון מדגישה עקרונות של ריבונות ושלמות טריטוריאלית, לצד דרישה ליישום מלא של הפסקת האש מנובמבר 2024 ולמתן מענה למשבר ההומניטרי החריף במדינה. ישראל אומרת כי אם לבנון לא תפרק את חיזבאללה - צה"ל יפרק אותו מנשקו.
ובתווך, ארצות הברית - שגם רוצה את חיזבאללה מחוץ למשוואה - מבחינתה מדובר ב"ארגון טרור שאין לו מקום", ויש לפרקו מנשקו כחלק מהשבת הריבונות הלבנונית. במקביל, היא מבקשת להעניק לביירות אופק: סיוע לשיקום, התאוששות כלכלית והזדמנויות השקעה, אם תבחר במסלול של הסדרה.
אחת הנקודות המעניינות שעלו בשיחות נגעה לשאלת וואלה שהפניתי ללייטר: האם הצד הלבנוני הביא חידוש בדבר יכולת ממשית לפרק את חיזבאללה מנשקו? תשובתו הייתה זהירה אך משמעותית - "הם הביעו את הרצון הזה… הפעם, באמת לפרק את חיזבאללה מנשקו. ולגבי הפסקת האש - נבחן רק מה שמבטיח את ביטחון אזרחי ישראל, לא פחות מזה". בין השורות ניתן היה לזהות ספקנות ישראלית ברורה, אך גם פתיחות לבחון את האפשרות.
הצדדים סיכמו להיפגש שוב בקרוב בוושינגטון, במטרה להפוך את הערוץ הזה למנגנון קבוע של מגעים ישירים סדרתיים, ולא להשאיר זאת כאירוע חד-פעמי - אלא בניסיון להקים מסגרת מתמשכת. אבל השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם יש כוח - שאינו כוח צבאי ישראלי (וגם זה לא מבטיח ניצחון מוחלט) - שיוכל לפרק את חיזבאללה מנשקו ולהחליש אותו באופן משמעותי? האמריקאים מאמינים שכן. הלבנונים מאותתים רצון. הישראלים עדיין ספקנים, אבל נותנים צ'אנס לשלום.