בדיוק היום, ה-14 בחודש, מציינת חנה אביסידון ארבעה חודשים ליום שבו השתנו חייה בבונדאי ביץ', אוסטרליה. "זה התחיל כיום ראשון רגיל, ערב חנוכה", היא משחזרת. חנה הגיעה למסיבה עם הוריה ובתה, שהייתה בחודש התשיעי להריונה ואם לילד בן 3. בשעה 17:45, בעת שהאכילה את נכדה בנקניקיה, נשמעו פיצוצים. "חשבתי שאולי זה זיקוקים אז הסתכלתי לשמיים. כנראה קפאתי ולא הבנתי מה קורה", היא מספרת, עד שבתה צעקה לה: "אמא תרוצי!". הן החלו לברוח כשהבת ההרה נופלת בדרך, ומצאו מחסה מאחורי מכוניות לצד שוטר פצוע שאמר להן: "אני מחפה עליכם ושנרוץ".
כשחזרה חנה למקום גילתה את גופת אביה, אדם בריא שחיכה לנכד החדש וכבר קנה לו בגדים לברית. "קלטתי שאבא נהרג, וזה מתי שהשואה שלנו התחילה. הוא לא שרד בגלל שהוא היה יהודי". חנה מביעה אכזבה מהקהילה היהודית המפוחדת בסידני ומציינת כי "רק אחרי ה-7/10 קלטנו שאוסטרליה השתנתה מולנו", אך מדגישה כי אינה מפחדת לענוד מגן דוד: "האנשים האלה חיים מהפחד שלנו ומשגשגים ממנו. אנחנו כאן להישאר".
סיפור גבורה מטלטל מגיע גם מיוני פינליי, ניצול הפיגוע במנצ'סטר, שהגיע ביום כיפור בשעה 9:00 לבית הכנסת כדי להוביל את התפילה. "עשיתי כיף עם השומר וצחקנו יחד עם הרבי", הוא נזכר ברגעים שלפני התופת. ב-9:30 נשמע "בום חזק" ממכונית שפרצה למבנה, והטרוריסט חדר פנימה. חברו אהרון נרצח כשחסם את הדלת בגופו כדי להגן על המתפללים, והשומרים ברנרד ואנדרו נהרגו גם הם. "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה דם", מעיד יוני, שנפצע קשה מרסיסים במהלך קרב היריות. הוא משחזר את תחושת חוסר האונים של אביו הרופא ואת שאלת הפרמדיקים מדוע הוא ללא טלפון: "עניתי להם שזה יום כיפור". למרות פציעותיו הקשות בריאה, בכליה ובמעי, יוני מבהיר: "אני גאה להיות יהודי ולחבוש כיפה, אבל מאוד מודאג מהעתיד בבריטניה".
אבי תלמוד מוושינגטון מחזקת את תחושת חוסר המוגנות ומתארת מציאות שבה היא בודקת ללא הרף "אם מישהו אולי מנסה לירות בי". היא מסרבת להסתיר את זהותה ומצהירה בגאווה: "אני עונדת מגן דוד. אם אתם חושבים שניסיון להרוג אותי יהפוך אותי לפחות יהודייה - אתם טועים, ונראה אתכם עושים זאת שוב!". שלושת השורדים מתייצבים יחד מול גל האנטישמיות הגלובלי; בעוד חנה מציינת כי "המשטרה לא ממש ידעה איך לתפעל את האירוע בבונדאי" בניגוד למשטרה במנצ'סטר, המסר של כולם נותר נחוש. "זה מתחיל עם היהודים וזה לא ייגמר בנו", מסכמת חנה, "כל מי שניסה להשמיד אותנו לא כאן, ואנחנו עדיין עומדים".
11 שורדי שואה ישראלים בגילאי 90-100 יובילו היום את מצעד החיים בפולין לצד 40 שורדי שואה מכל העולם. הצעדה מתקיימת לאחר שהוחלט רק לפני כמה ימים להוציא משלחת ישראלית מצומצמת, וזאת לאור המתיחות הביטחונית. הגעתם של כ-1,500 משתתפים נוספים מישראל בוטלה נוכח אי-הוודאות הביטחונית, בהם 50 שורדי שואה ובני משפחותיהם, משלחת 7 באוקטובר, משפחות שכולות מארגון אלמנות ויתומי צה"ל, חברי הנהלת קק"ל, ומשלחות של טיקטוק וחברת אל על.
כמדי שנה, כ-7,000 צועדים מעשרות מדינות צפויים להשתתף במצעד באורך 3.2 ק"מ שיתקיים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בין מחנות ההשמדה אושוויץ לבירקנאו. השנה יעמוד המצעד בסימן המאבק באנטישמיות, שפרצה בממדים חסרי תקדים מאז 7 באוקטובר. נשיא הקונגרס היהודי בישראל, סילבן אדמס, יוביל את המצעד לצד שורדי פיגועים אנטישמיים מהשנה האחרונה: אווה וייטסן, שורדת הטבח בבונדיי ביץ' באוסטרליה; יוני פינאלי שנפצע בפיגוע במנצ'סטר; וקתרין זיקופ ואבי תלמוד, שורדות פיגוע הירי בקונסוליה בוושינגטון. הארבעה ידליקו את הלפיד הראשון למאבק באנטישמיות לצד שליח הממשל האמריקאי, השגריר הרב יהודה קפלון.