אחד מגיבורי קרב גבעת התחמושת, אלוף משנה בדימוס ניר ניצן, הלך היום (שני) לעולמו בגיל 92, בביתו שבמושב הולדתו כפר מע"ש. ניצן, שלימים נהפך לראש מדור כושר קרבי בצה"ל, קיבל עיטור מופת על חלקו בקרב המיתולוגי.
"כשאחת מיחידותיו של סרן ניצן ניר, שעמד בראש הכוח המטהר, נתקלה בהתנגדות ונעצרה - ניצן אירגן מחדש את הלחימה, ונע בראש הכוח", נכתב בתיאור המעשה שהביא להחלטה על הענקת האות. עוד נכתב על ניצן באותה החלטה, כי "בגמר הטיהור, ניצן נפצע בידו, נחבש ונשאר עם הכוח".
ניצן נולד במושב כפר מע"ש להוריו - חוה ואברהם מינץ שהיו ממייסדי המושב שבשרון. אחיו, איתן, יוצא פלמ"ח וממקימי קיבוץ שדה בוקר, נרצח ב-1953 עם ארבעת חבריו על ידי חיילים ירדנים, בשעה שניסו להגיע לסלע האדום בפטרה. לבנו קרא איתן, על שם אחיו. השם איתן יקבל בחייו עוד משמעות בעקבות קרב גבעת התחמושת.
ניצן נמנה על ראשוני יחידת הצנחנים בצה"ל, וכן על ראשוני הלוחמים שצנחו סמוך למעבר המיתלה במלחמת סיני, בסוף אוקטובר 1956. את שם המשפחה שלו עיברת ל"ניצן" כשיצא לאמן את צנחני צבא חבש (היום אתיופיה), כנדרש מקציני צה"ל באותן שנים. במלחמת ששת הימים, כשהוא בדרגת סרן, היה ניצן בגדוד 66 שנמנה על חטיבה 55 - חטיבת מילואים של יוצאי חטיבת הצנחנים, בפיקודו של מוטה גור.
בתחילת המלחמה, התוכנית היתה להצניח את החטיבה באל-עריש שבסיני כדי לסייע לכוחות השריון. בגלל התקדמות מהירה של הכוחות בשטח, הצניחה בוטלה. בעקבות הצטרפות ירדן למלחמה והפגזת ירושלים, הוחלט להעלות את החטיבה לירושלים.
המשימה שלהם הייתה לעבור את גדרות הגבול והביצורים הירדניים שחילקו את העיר משימה נוספת היתה יצירת רצף טריטוריאלי, כלומר - לחבור למובלעת הר הצופים שהייתה מנותקת משאר העיר. גדוד 66 קיבל את אחת הגזרות הקשות ביותר: כיבוש גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים.
פלוגה ב', עליה פיקד דודיק רוטנברג שהלך לעולמו לפני כשמונה חודשים, וניצן היה סגנו, לחמה בתוך תעלות המוצב הגדול. ניצן הוביל את הכוח שלחם בתעלה המערבית. אחרי המלחמה, רואיינו ניצן ולוחמים נוספים על ידי יוסף ארגמן, כתב עיתון "במחנה" וניצן תיאר שם את השתלשלות הקרב הקשה: "היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. האופק החוויר במזרח. היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. לחמנו שם מזה שלוש שעות. התנהל קרב קשה - קטלני. זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה".
עוד סיפר ניצן, כי "בשלב מסויים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. לא ידעתי היכן האחרים. הקשר עם דודיק המ"פ ניתק לחלוטין. עצרתי לרגע. החלטתי לאסוף את האנשים וצעקתי: 'כולם אלי'".
לדבריו, "אחרי כמה דקות התאספו לידי בתעלה עוד חמישה - ביניהם היה איתן נאוה עם המקלעון שלו. נשארנו תשעה אנשים, ובאותו רגע נזרק רימון מבחוץ - הוא התפוצץ ובנס לא נפגענו", והוסיף: "חששתי שהירדנים ימישכו לזרוק רימונים - היינו צריכים להכשיל אותם. מישהו צריך היה לרוץ מלמעלה ולהשגיח, אז שלחתי את איתן - אמרתי לו: 'אתה בחיפוי מלמעלה', 'אתה מחסל כל מי שאתה רואה מחוץ לתעלה' - ידעתי ששלחתי אותו למשימה הקשה ביותר, אך איתן לא היסס לרגע: הוא עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון".
בסוף הקרב מצאו ניצן וחבריו גופות של 27 חיילי הליגיון הירדני במערך התעלות שבתוכן נלחמו ושמעליהן חיפה איתן נאוה. על בסיס הדברים האלה כתב המשורר יורם טהרלב מספר בתים בשירו המפורסם "גבעת התחמושת", בהן גם הבית שמילותיו זכורות יותר מכל:
"באותו רגע נזרק רימון מבחוץ. בנס לא נפגענו.
חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.
מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.
לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.
ככה עברנו איזה שלושים מטר.
איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה".
בקרב הקשה לכיבוש גבעת התחמושת נהרגו 36 לוחמי צה"ל, בהם גם סרן רמי ולד. בנו, אלון, מספר כי ניר ניצן היה האדם האחרון שראה את אביו ודיבר איתו: "אבא שלי הגיע ממטה החטיבה והוא רואה את ניר ניצן הם הכירו אחד את השני. ניר התעסק בפיצוץ הבונגלורים.
לימים הוא סיפר: 'אני אני מסתובב לאבא שלך ואני רואה אותו מגיע משום מקום ואני מכיר אותו. ואני אומר לו שלוש מילים - 'רמי, אני מפחד'. והוא המשיך לספר לי: אבא שלך שם את היד הגדולה שלו על הכתף שלי ואומר לי: אתה תיכנס בשלום ותצא משלום, תן לנו לעבוד".
אלון ולד, גם הוא היה קצין בצנחנים והיום אחראי על האירועים בגבעת התחמושת, מתרגש כשהוא מדבר על ניר ניצן ועל הזיכרון האחרון מאביו; " אתה יודע מה זה לשמוע מגיבור ילדותי את העדות המטורפת הזאת, לשמוע ממנו כזה גילוי נפש, שגיבורי גבעת התחמושת היו בני אדם ופחדו".