דודיק רוטנברג, מהמפקדים שהובילו את הקרב על גבעת התחמושת בירושלים במלחמת ששת הימים, הלך היום (רביעי) לעולמו, בגיל 89.
רוטנברג נולד בקיבוץ כנרת והיה ממקימי קיבוץ גונן, ששכן אז על הגבול הסורי בשיפולי הגולן. הוא נמנה עם מובילי תהליכי ההפרטה בתנועה הקיבוצית, ואת הרעיונות לתהליכי השינוי בקיבוצים החל ליישם בסוף שנות ה-80 בקיבוץ בית אורן, שאליו עבר. בהמשך עזב ועבר להתגורר בראש פינה.
שמו מוזכר בשיר המפורסם "גבעת התחמושת" שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום: "לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב. באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו". רק שמו של לוחם נוסף מצוין בשיר - איתן נאוה, שנהרג בקרב והוענק לו העיטור הגבוה ביותר, עיטור הגבורה.
אלון ולד, בנו של סרן רמי ולד שגם נהרג בקרב וחבר הנהלת אתר גבעת התחמושת, אמר לוואלה בשם דור הבנים: "לא פעם מצאתי את עצמי בוהה בהקלטת המקור של תחקיר קרב גבעת התחמושת, בעיקר בעדות של דודיק רוטנברג, שתיאר בתמציתיות ובקור רוח את חלקו בקרב הקשה והכאוטי ההוא. מדיו המנומרים, גופו החסון ובלוריתו השחורה הזכירו לי את החזות של אבא, שנפל באותו הקרב. זו הייתה האפשרות הנאיבית להתרפק על המראות, על חיתוך הדיבור, הסלנג והמימיקה, וכאילו לחוות ולשמוע משהו שהוא הקרוב ביותר לאיך שאבא היה נראה או מדבר".
אלון הוסיף: "דודיק, בניגוד לאביו, נותר בחיים, ונשא בזיכרונו ובליבו עד יומו האחרון את מראות הקרב שאליו הוטחו הוא ופקודיו, ללא תכנון ומודיעין מקדים ראוי. עוצמת הקרב, מחירו והתוצאה ההיסטורית שאליה הוביל - גרמו לויכוחים אינסופיים, הניטשים עד היום בכל פעם שחבורת השורדים הנפלאה הזו נפגשת שוב. וככל שעוצמת הוויכוח גדולה, יצרית ומתלהמת - כך גם עוצמת הצ'אפחות, החיבוקים, אחוות הרעות ושותפות הגורל שמאחדת חבורה זו עד היום. עוצמת הלוחמים הללו, שהוביל דודיק, טמונה לא רק בהישגי הקרב ושאר מערכות ישראל שבהן לקחו חלק, אלא גם ובעיקר בעובדה שנשאו במשך עשרות שנים על גבם את אלמנות ויתומי חבריהם לנשק, וגם את חבריהם הפצועים והלומי הקרב. תפקידם לא התחיל בגבעת התחמושת, ולא הסתיים במעמד הסיום המרגש בהר הבית. וברוח זו, דודיק המשיך כל חייו לחזות, לתכנן ולהטיף לחברה שוויונית וצודקת יותר".