הנפט האיראני. כן, גם במלחמת העולם השנייה הוא עמד בראש סדר היום של המעצמות היריבות שנזקקו למאגרי אנרגיה אדירים כדי להאכיל את גייסותיהן. אך פרס, כפי שנודעה איראן בתחילת המאה הקודמת, עברה טלטלות רבות עוד לפני המלחמה שהשלכותיהן מורגשות, במידה מסוימת, עד היום.
בפברואר 1921, קצין צבאי ששירת בבריגדת הקוזקים הפרסית ולאומן פרסי נלהב בשם רזא חאן הוביל קשר שמטרתו הייתה השבת ריבונותה של איראן תחת שלטון מרכזי חזק, בתמיכת הבריטים.
הוא השתלט על טהראן ואילץ את השאה החלש והמושחת משושלת קאג'אר למנות את העיתונאי סייד זיא א-דין טבאטבאאי לראש ממשלה, ואת עצמו לשר המלחמה. לאחר שדיכא כמה מרידות וביסס שליטה מרכזית במדינה, מינתה אותו האספה הלאומית לראש ממשלה בשנת 1923 עם סמכויות כמעט דיקטטוריות.
לאחר שדיכא מרד לאומני ערבי ובתמיכת הבריטים, שכנע רזא חאן את האספה להדיח את השאה משושלת קאג'אר ולמנות אותו לשאה ב-13 בדצמבר 1925. הוא אימץ את השם פהלוי עם ייסוד שושלתו החדשה. האספה גם הכירה בבנו הבכור, מוחמד רזא פהלווי, כיורש העצר. לימים, הוא יהיה השאה האחרון עד שהופל במהפכה האסלאמית ב-1979.
בתקופת שלטונו יישם רזא שאה רפורמות לשיקום המדינה ולהשבת עצמאות פוליטית וכלכלית. הוא שאף למדינה מודרנית עם צבא חזק, מאוחדת במקום מפוצלת לקבוצות דתיות ושבטיות, ולמנהיגות חופשית מהשפעה זרה. אך לצד המודרניזציה, שלטונו היה סמכותני וכוחני.
ב-1935 הוא שינה את שם המדינה מפרס, שמקורו ביוונית, לאיראן, כפי שנקראה בפי תושביה במשך מאות שנים. בכך ביקש השאה להתנתק מהשפעה זרה על המדינה, אך ללא הצלחה.
הנאצים ראו באיראן את השער לאימפריה הבריטית באסיה, והם ניסו להשפיע על ההתפתחויות האסטרטגיות והכלכליות באיראן, הודו והמזרח התיכון. לשם כך, הם הפחיתו את השימוש בפומבי בביטויים גזעניים כלפי עמים לא יהודיים באזור.
למרות הגישה הגזענית של גרמניה הנאצית, לרזא שאה הייתה אהדה מסויימת כלפיה, משום שבניגוד לבריטניה ולברית המועצות, לגרמניה לא הייתה היסטוריה של התערבות בענייניה הפנימיים של איראן. הוא ביקש ללמוד ממנה ניהול פוליטי וטכנולוגיה תעשייתית ולהפחית את הסחר עם ברית המועצות. עד 1941, כמעט מחצית מהיבוא האיראני הגיע מגרמניה ו-42 אחוז מהיצוא היה אליה.
לפי מוזיאון השואה בוושינגטון, שירות התעמולה הגרמני שידר באמצעות רדיו "זיסן" תוכניות בעלות מוטיבים דתיים אסלאמיים, שכן האידאולוגיה הנאצית לא התאימה לקהל האיראני. בין המסרים נטען כי היטלר הוא המהדי השיעי, האימאם ה-12. מאבקו הושווה למאבקו של הנביא מוחמד נגד יהודים, תוך הקבלות לפסוקים מהקוראן ולעוינות האיראנית כלפי בריטניה וברית המועצות.
ניסיונות אלו עוררו דאגה אצל מוחמד רזא פהלווי, שחשש מפגיעה באופיו החילוני של משטרו.
למרות הסימפטיה המסוימת לנאצים, יהודי איראן בתקופת רזא שאה ובנו נהנו מזכויות וחירויות רבות שלא היו להם בעבר, כולל אוטונומיה תרבותית ודתית יחסית, הזדמנויות כלכליות וזכויות פוליטיות.
הממשלה האיראנית אף הבהירה לגרמנים כי היא רואה ביהודי איראן אזרחים משולבים לחלוטין, ופליטים יהודים מפולין שעברו דרך איראן בשנת 1942 בדרכם לפלשתינה או לבריטניה נהנו ממעבר בטוח. מנגד, איראן אפשרה גם למנהיגים פרו-נאצים מעיראק, בהם רשיד עלי אל-כילאני ואמין אל-חוסייני, להימלט דרכה לאיטליה.
רזא שאה הכריז על נטרליות בתחילת המלחמה, אך ב-1941 פלשו בריטניה וברית המועצות לאיראן, בתירוץ סירובו לגרש אזרחים גרמנים, אך בפועל מתוך חשש מהתקדמות גרמנית והצורך לשמור על נתיבי אספקה ולשלוט במשאבי האנרגיה. מטרות בעלות הברית כללו הגנה על שדות נפט, אספקת ציוד לברית המועצות דרך מסילת הרכבת הטרנס-איראנית ועצירת פעילות מודיעינית גרמנית.
הבריטים והסובייטים, ששיתפו פעולה נגד האויב הנאצי המשותף, כפו על השאה הפרו-גרמני להתפטר. בספטמבר 1941 הוא פרש מהכס ויצא לגלות, ובנו מוחמד רזא שאה עלה לשלטון.
בינואר 1942 חתמו איראן, ברית המועצות ובריטניה על ברית משולשת שהכירה בריבונותה והבטיחה לסגת משטחה לאחר המלחמה. עד האביב של אותה שנה ניתקה איראן את קשריה עם מדינות הציר.
ב-9 בספטמבר 1943 הכריזה איראן מלחמה על גרמניה. זמן קצר לאחר מכן, בין 28 בנובמבר ל-1 בדצמבר 1943, התקיימה ועידת טהרן בהשתתפות פרנקלין רוזוולט, וינסטון צ'רצ'יל ויוסיף סטלין, שדנו באסטרטגיה נגד גרמניה ויפן ובעתיד שלאחר המלחמה. הם גם חתמו על הצהרה שהבטיחה סיוע כלכלי לאיראן והדגישה את מחויבותם לעצמאותה.
כוחות בריטיים ואמריקניים נסוגו מאיראן בינואר 1946, והסובייטים נסוגו במאי 1946 לאחר לחץ של האו"ם.
השפעת המלחמה על איראן הייתה קשה. הנייטרליות שלה הופרה והיא איבדה בפועל את עצמאותה. כוחות זרים שלטו בתשתיות, השתמשו במשאבים ובכוח אדם, ובשל מחסור, יבול גרוע וגל פליטים גדול, התפשט רעב שגרם למות רבים. גם לאחר נסיגתם, המשיכו מעצמות זרות לבחוש בענייניה הפנימיים ולתמוך בשאה אל מול מתנגדיו הפוליטיים.
הייתה לכך השפעה משמעותית על התחושות האנטי-מערביות וההתנגדות ההולכת וגוברת לשאה במרוצת השנים, ששיאן הגיע בהדחתו ב-1979 והשתלטותם של האייתוללות על איראן.