זהו, זה קורה: לאחר סאגת השיחות בת 21 השעות באסלאמאבאד, והכרזתו של טראמפ אמש, וושינגטון עוברת לשלב הבא - לחנוק את החונק. כוחות פיקוד המרכז האמריקני צפויים להתחיל הערב (17:00 שעון ישראל) באכיפת מצור ימי על התנועה אל נמלי איראן וממנה, דרך מרחב מצרי הורמוז ומפרץ עומאן, במהלך שמסמן הסלמה מחושבת, אך לא סגירה מלאה של נתיב השיט הבינלאומי. המטרה: להפעיל לחץ עוצמתי על האיראנים, בלי להפעיל נשק.
אז איך זה הולך לעבוד?
כל כלי שיט שיבקש להיכנס לנמלי איראן או לצאת מהם (ומן הסתם כל התהליך הזה מתבצע דרך מצרי הורמוז, ע"ק) צפוי להיתקל בפיקוח ובאכיפה של כוחות אמריקניים. בהודעה חריגה ומפורטת הבהיר פיקוד המרכז כי האכיפה תחול על כלי שיט מכל המדינות, הנכנסים או יוצאים מנמלי איראן ומחופיה. במקביל הודגש כי חופש השיט במצרי הורמוז יישמר עבור כלי שיט שאינם בדרכם לנמלים איראניים.
זהו ניסיון להפעיל לחץ ממוקד על טהרן מבלי לשבש לחלוטין את הסחר העולמי. ונזכיר: גם מי שנכנע לפרוטקשן האיראני ושילם אגרת מעבר של מיליונים, לא יוכל לעבור לפי תוכנית טראמפ.
כל מי שרוצה נפט איראני, שישלח מכלית ריקה לארצות הברית ויקנה ממנו נפט, כך אמר טראמפ לפנות בוקר עם שובו לוושינגטון ממיאמי: "לא אכפת לי אם האיראנים יחזרו למשא ומתן או לא. הצבא שלהם הושמד, כל הצי שלהם מתחת למים, רוב כלי הנחת המוקשים שלהם הושמדו, ויש את המצור הימי שיחל ב-10:00 (17:00 שעון ישראל). מדינות נוספות פועלות כדי שאיראן לא תוכל למכור נפט, וזה יהיה מאוד אפקטיבי. אבל מה שאנחנו רוצים לעשות - אולי זה רעיון שלי ואולי לא, אני לא יודע, יש הרבה ספינות שעושות את דרכן אלינו, לארצות הברית, כדי למלא מיכליות בנפט ואז לצאת איתו, כך שלא יעברו דרך מצרי הורמוז. בסופו של דבר זה יתוקן, אבל בינתיים הם משתמשים בנו".
בפועל, מדובר במהלך רחב יותר: שילוב של רכיב צבאי עם יצירת חנק כלכלי מובהק. המצור יהווה מנגנון שליטה ופיקוח על תנועת ספינות, עם יכולת לעצור, לעכב או למנוע מעבר. ההנחיות שהוציאו האמריקנים מבקשות מהמפליגים ומהשייטים לעקוב אחר הודעות רשמיות בתדר אלחוט מיוחד וליצור קשר עם הצי האמריקני בעת פעילות באזור, דבר הממחיש את הרצינות האמריקנית: מדובר במהלך מבצעי שצפוי להיאכף בפועל.
זה בדיוק השלב שבו נכנסת האסטרטגיה הרחבה יותר של טראמפ: המהלך הזה נועד להשיג את מה שהמערכה הצבאית לא הצליחה, לפחות עד כה, שינוי התנהגות מצד איראן באמצעות לחץ כלכלי חריף. במקום להעמיק את התקיפות, וושינגטון מנסה להדק את "אחיזת החנק" סביב הכלכלה האיראנית, לפגוע ביכולת הייצוא שלה וליצור לחץ פנימי על ההנהגה.
ההיגיון הזה גם מסביר את הבחירה במצור ולא בהסלמה מיידית, מה שנקרא: מצור על מצור. לפי הפרשן הוותיק דייוויד איגנאשיוס ב"וושינגטון פוסט", טראמפ אינו מעוניין במלחמה ממושכת, בין היתר בשל הסיכון להסתבכות אזורית רחבה. לכן, המצור נתפס אצלו ואצל אנשיו ככלי ביניים: חזק מספיק כדי לייצר לחץ משמעותי, אך כזה שאינו מחייב כניסה לעימות כולל.
במובן הזה, כישלון השיחות באסלאמאבאד אינו סוף הדרך, אלא מעבר שלב. יתרה מכך, האמריקנים מעריכים הבוקר כי דווקא המצור ואולי גם תקיפות נקודתיות ומצומצמות פה ושם, עשוי להביא לחידוש המגעים, בין היתר באמצעות מתווכים מוכרים, למשל פקיסטן, שממש "התאהבה" בתפקיד. כל זאת במקביל להפעלת הלחץ הכלכלי. טראמפ, כך נראה, עדיין מכוון להסכם, אך כזה שיושג מתוך עמדת כוח ברורה יותר, ללא ה"קונצים" האיראניים.
אך לצד זאת, בוושינגטון מבינים היטב כי למצור יש גם סיכונים. אחד מהם הוא ניסיון איראני לשבור את המצור או להגיב באמצעים צבאיים, מה שעלול להוביל להסלמה מחודשת, והאיראנים בהחלט איימו בכך. תרחיש אחר, רצוי מבחינת ארצות הברית, הוא לחץ פנימי בתוך איראן שיביא לשינוי כיוון או להנהגה שתבחר להתקדם לעבר הסכם רחב יותר. ויש כמובן גם אפשרות שלישית: קיפאון מתמשך, שבו הלחץ נמשך אך ללא הכרעה מיידית.
כך או כך, המסר האמריקני ברור: וושינגטון מגבירה לחץ, לא עוד ניסיון לשכנע בנחת, אלא ניסיון לכפות. מצור על מצור, להשיב לאיראנים במטבע שלהם, וכל זה, כאמור, מתחיל הערב ב-17:00 שעון ישראל. אם זה יצליח, איראן תאבד קלף שאותו שמרה במשך שנים והחליטה להשתמש בו ברגע האמת, אם לא, חידוש הלחימה בהחלט על הפרק.