במקביל לאישור מצד גורמים אמריקנים לכך שמטוס קרב של צבא ארצות הברית הופל באיראן, צילומים מהשעות האחרונות מדרום המדינה מראים מסוקי בלק הוק של צבא ארצות הברית מתדלקים ממטוס הרקולס, ומבצעים יעפים חוזרים ונשנים באזור.
מוקדם יותר איראן כי הפילה מטוס F-35 חמקן של חיל האוויר האמריקני, אולם צילומי שרידי המטוס העלו כי מדובר ב-F-15E מטייסת 494 שמוצבת בשגרה בבריטניה. המשמעות: האמריקנים מחפשים כעת שני צוותי אוויר, טייס ומפעיל מערכות, בניסיון להגיע אליהם לפני משמרות המהפכה. סוכנות הידיעות של המשטר "תסנים" טוענת שאחד מהם כבר נפל בשבי, אולם אותה סוכנות גם טענה מוקדם יותר כי הופל חמקן והתפוצץ ללא ניצולים.
בעוד שבישראל מפעיל חיל האוויר את יחידה 669 לחילוץ טייסים נוטשים שהוקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים, המודל שלה היה יחידת ה-Pararescue של חיל האוויר האמריקני, שלוחמיה ידועים כ-PJs (Pararescue Jumpers) - יחידת העילית שנועדה לאתר ולחלץ תחת אש כל איש צוות אוויר שנאלץ לנטוש מאחורי קווי האויב ולהביאם הביתה ב"וויסקי", הבלק הוק המשודרג שנועד לשלוף טייסים תחת אש. בזמן ש-669 משתמשת במסוקי חיל האוויר הפנויים למשימה, לאמריקנים יש מסוקים ומטוסים ייעודיים למשימה, בהשקעה של מיליארדי דולרים.
U.S. C-130 tanker aircraft and UH-60 Black Hawk helicopters spotted operating over southern Iran, appearing to carry out in-air refueling to sustain a high-tempo search mission deep inside Iranian airspace for the recovery of downed F-15 pilots. pic.twitter.com/sMBvBit3Hs
— Defence Index (@Defence_Index) April 3, 2026
מרגע שטייס נאלץ לנטוש בגלל פגיעה, או לאחר שהתרסק, נכנס לפעולה מערך החילוץ הקרבי של חיל האוויר האמריקני, שנפרש לקראת המלחמה באזור המפרץ. לצוותי האוויר יש מכשיר איתור וקשר מיוחד שמייצרת בואינג, דומה למכשירי האיתור שמספקת אלביט הישראלית לטייסי חיל האוויר ומדינות זרות. המכשיר, שמייצרת חברת L3Harris מארה"ב, כולל GPS מובנה, שידור הודעות טקסט מוצפנות ויכולת לתקשר עם לוויינים. המערכת מאפשרת למחלצים לדעת את המיקום המדויק של הטייס ברמת מטרים, מבלי שהאויב יוכל לאכן את השידור, בזכות טכנולוגיית דילוג תדרים והצפנה מתקדמת.
מתחת לכיסא המפלט נמצאת ערכת ההישרדות שמתוכננת להחזיק את הטייס בחיים לפחות 72 שעות בתנאים קיצוניים. היא כוללת ערכת עזרה ראשונה, שקיות מים עמידות, טבליות לטיהור מים וחטיפי אנרגיה עתירי קלוריות. יש בה גם מראה לאיתות, זיקוקים זעירים ופנס אינפרה-אדום (IR) שנראה רק למחלצים המצוידים באמצעי ראיית לילה. לטייסים יש שם גם שמיכה תרמית דקה וקלת משקל ששומרת על חום הגוף ומסווה מפני סנסורים תרמיים של האויב.
בארה"ב יש למעשה שלושה חילות אוויר נפרדים, כאשר רוב המסוקים נמצאים בידי אוויריית צבא היבשה וזאת של הצי והמארינס. חיל האוויר האמריקני מפעיל צי של מסוקי סער בעיקר לחילוץ; בעבר היו אלה מסוקי "ג'ולי גרין" על בסיס ה-CH-53, דומים למסוקי היסעור של חיל האוויר, וכיום "ג'ולי גרין 2" על בסיס מסוקי בלק הוק. האמריקנים תכננו להשקיע כמעט 8 מיליארד דולר ברכישת 113 מסוקים כאלה, מספר שקוצץ ל-85. המסוק, HH-60W המכונה "וויסקי", מיוצר גם כן בידי סיקורסקי, וכולל מכלי דלק מוגדלים להארכת הטווח, מוט לתדלוק אווירי, מערכות הגנה עצמית לשיבוש טילים, מערכת פליר לראיית לילה וצמד מקלעים המסוגלים לייצר "קיר אש" כדי להרחיק את כוחות האויב בזמן שהלוחמים יורדים בכבל.
לצידם פועלים מטוסי ה-HC-130J Combat King II, גרסה מיוחדת של ההרקולס J של לוקהיד מרטין, למשימות חילוץ והצלה. הם מסוגלים לתדלק באוויר את מסוקי הג'ולי גרין ולהאריך את זמן החיפוש, ליצור קשר בינם למפקדות, להצניח אספקה לטייסים עד שיחולצו ולסרוק שטחים נרחבים לאיתור כוחות אויב מתקרבים ואת הטייסים עצמם.
תורת החילוץ התפתחה במלחמת וייטנאם, בגלל הג'ונגלים הסבוכים והנ"מ הצפוף, כשמסוקי החילוץ פעלו בחיפוי קבוע של מטוסי קרב. התוצאה: אם במלחמת קוריאה הצליחו האמריקנים לחלץ כ-1,000 אנשי צוות אוויר (10% מאלה שהופלו), בויטנאם גדל המספר ל-71% ו-3,880 איש. במלחמת המפרץ בעיראק חולצו עשרות, כמעט כל הנוטשים. המחיר הכבד: בווייטנאם לבדה, חיל האוויר האמריקני איבד 71 מחלצים ו-45 מסוקים במהלך משימות ניסיון חילוץ. זה מדגיש את המוניטין: הם יבואו לקחת אותך, גם אם זה אומר שהם יצטרכו להילחם בדרך פנימה והחוצה.
המוניטין של ארה"ב בהשבת טייסים בולט בזכות שני מקרים מפורסמים שקיבלו תהודה עולמית (והפכו לסרטים): סרן סקוט או'גריידי (בוסניה, 1995) - הופל עם F-16 ושרד שישה ימים באכילת נמלים ושתיית מי גשם עד שחולץ במבצע נועז של המארינס. המקרה הנוסף הוא הטייס דיוויד גולדפיין (סרביה, 1999) שטוס ה-F16 שלו הופל. הוא חולץ תוך פחות מחמש שעות מרגע הנפילה והפך לימים למפקד חיל האוויר האמריקני.