נאום האפיקומן: טראמפ ינאם לאומה הלילה - לאחר שדומה שאמר כבר הכל

נאומו הצפוי לפנות בוקר (רביעי) של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לאומה, תוך הפקעת זמן שידור בפריים טיים מרשתות השידור המרכזיות - מגיע ברגע שבו נדמה כי הקו המרכזי כבר הונח. אך דווקא משום כך, השאלה הגדולה היא לא מה הוא יגיד, אלא איך הוא יבחר למסגר את מה שכבר נאמר.

ביממה האחרונה, טראמפ סיפק שורה של אמירות, הן ברשת Truth Social והן בשיחות עם כלי תקשורת שמשרטטות תמונת מצב ברורה למדי: מבחינתו, המלחמה באיראן נמצאת בשלבי סיום, גם אם לא הוכרז על כך רשמית. "אנחנו הולכים לצאת מאיראן די מהר", אמר מוקדם יותר לרוייטרס, אך במקביל הדגיש כי "יש לנו עוד כמה מטרות", וכי אם יהיה צורך "נחזור".

נוסף על כך, בכירים בבית הלבן מסרו הערב כי טראמפ צפוי לשוב ולהדגיש הלילה בנאומו את לוח הזמנים של שבועיים עד שלושה לתום המלחמה. השילוב הזה בין סיום מתקרב, לבין המשך פעולה אפשרי, מייצר את הבסיס לשלושת התרחישים המרכזיים לקראת הנאום.

אפשרות ראשונה היא שהנאום לא יהיה הכרזה על סיום, אלא דווקא ניסיון להכין את הציבור לישורת האחרונה. טראמפ עצמו נמנע מלתת לוח זמנים מדויק, "לא אתן לו"ז", אמר אך במקביל רמז כי מדובר בפרק זמן קצר.

גם דבריו של מזכיר המדינה מרקו רוביו, שאמר כי "אנחנו רואים את קו הסיום", משתלבים בקו הזה. במקרה כזה, הנאום עשוי להיות פחות דרמטי מבחינת תוכן, אך חשוב מבחינת תודעה: הסבר לציבור מדוע נדרשת עוד תקופה קצרה של לחימה.

המסרים שטראמפ כבר הניח, "אנחנו משלימים את העבודה", "יש עוד מטרות", יכולים להשתלב היטב במסגרת כזו. מדובר בניסיון לייצר סבלנות ציבורית, תוך הדגשת ההישגים שכבר הושגו.

אולי התרחיש המעניין ביותר נובע דווקא מהקו העקבי שטראמפ מציג: סיום המערכה אינו תלוי בהסכם. "הם לא צריכים לעשות איתי עסקה", אמר, והבהיר כי ברגע שארצות הברית תרגיש שהאיום הוסר היא תצא, "עם או בלי עסקה".

במקביל, הוא מדגיש כי אם יהיה צורך, "נחזור". זו תפיסה שמחליפה את המודל הקלאסי של סיום מלחמות בהסכם רשמי, במודל של הרתעה מתמשכת: פעולה, נסיגה, ואיום לחזרה.

גם האמירה כי ארצות הברית "תצפה בלוויין" על ההתפתחויות משתלבת בכך מעבר מנוכחות פיזית למעקב מרחוק, תוך שמירה על יכולת תגובה מהירה.

הנאום הקרוב מגיע, אם כן, לאחר שטראמפ כבר פיזר את מרבית הרמזים. הוא דיבר על יציאה קרובה, על הישגים צבאיים משמעותיים, על אפשרות להסכם אך גם על כך שאינו הכרחי. הוא הציג תמונה של איראן מוחלשת מאוד, לצד הנהגה "חדשה" וטובה יותר, לשיטתו.

האפשרות האחרונה היא שטראמפ יבחר להציג את הנאום כהכרזה על סיום המערכה או לפחות כמעבר לשלב הסיום. הרקע לכך ברור: הנשיא חזר שוב ושוב על הטענה כי היעד המרכזי הושג "איראן לא תהיה עם נשק גרעיני".

גם האמירה שלו כי "ייקח להם 15 עד 20 שנה לשקם את מה שעשינו להם" משתלבת היטב בנרטיב של ניצחון. לכך מתווספת ההתייחסות ל"משטר חדש" באיראן תיאור שמאפשר לו לטעון לא רק להישג צבאי, אלא לשינוי אסטרטגי עמוק יותר.

עם זאת, גם בתוך התרחיש הזה יש הסתייגות ברורה: טראמפ קושר בין סיום המערכה לבין תנאים בשטח. בפוסט האחרון שלו, הוא הדגיש כי הפסקת אש תישקל רק כאשר מצרי הורמוז יהיו "פתוחים, חופשיים וברורים". כלומר, גם אם יכריז על סיום הוא עשוי להציב תנאים שיאפשרו המשך לחץ או חזרה לפעולה.

דווקא בגלל זה, האתגר המרכזי של הנאום לא יהיה לחשוף מידע חדש, אלא לארגן את כל המסרים הללו לכדי סיפור אחד קוהרנטי.

הבחירה לשאת נאום בפריים-טיים, בליל הסדר בארצות הברית ואחרי ליל הסדר בישראל, אינה מקרית. מדובר ברגע סמלי של יציאה מעבדות לחירות, שמתחבר היטב לנרטיב שטראמפ מנסה לבנות: סיום של איום, פתיחת פרק חדש.

השאלה שנותרת פתוחה היא האם טראמפ יבחר להכריז על סיום ברור, להשאיר את הדברים פתוחים, או לשלב בין השניים כפי שעשה עד כה.

כך או כך, נדמה כי מבחינתו, הסיפור כבר נכתב. הנאום לפנות בוקר יהיה הרגע שבו הוא יספר אותו לציבור האמריקני, ולעולם כולו - וזה אחרי ההגדה של נתניהו אמש (שלישי) בישראל, שלמעשה קיפל גם הוא, רק שאצלו לעולם יהיה את "הסבב הבא".