"אני אוהבת אותך, אתה שומע אותי?": סמ"ר מקסים אנטיס שנפל בלבנון הובא למנוחות

מאות בני משפחה, חברים ולוחמים מחטיבת הנח"ל הגיעו הערב (שלישי) ללוות את מקסים אנטיס בדרכו האחרונה. מקסים, הצעיר מבין שלושה ילדים, נטמן כשאימו לריסה נפרדת ממנו בבכי קורע לב: "בן יקר שלי, בן אהוב שלי. אתה גיבור. גבר, בן טוב, אח טוב. תקום מקס, תבוא הביתה, החדר שלך ריק. אין שם את האושר של החדר הזה, רק התמונות שלך והמשחקים שלך".

ספדה לו בבכי: "אתה חמוד שלי, אתה שובב שלי, אתה שומע אותי? אני אוהבת אותך. אתה חסר לנו. אני מחכה לך שתבוא מידי פעם. היינו כמה ימים מחוץ לבית, אתמול הרגשתי משהו, רציתי לחזור הביתה. ידעתי שאני צריכה לחכות למישהו. פתאום דפקו בדלת חיילים, לא נשמתי. תודה רבה גיבור שלי".

אחיו הגדול, אדי, לוחם קרבי בעצמו, ניסה למצוא מילים בתוך השבר: "אתמול בלילה שברת אותי, אני לא בוכה אף פעם, אבל אתה שברת אותי. איזה מין בן אדם אתה, מלאך. סיימת את הפרק הזה בעולם שלנו, עשית מה שאתה מאמין בו ורצית לעשות. כבר בגיל 16 הזחלתי אותך בחולות בבת ים, התעללתי בך, אתה בכית, אבל המשכתי לאמן אותך כדי שתגיע להיות לוחם בסיירת הנח"ל".

"תראה כמה אנשים הגיעו לכאן, צריך להרים פה מסיבה. אנחנו נרים מסיבה. היית רוקד וכולך מאושר. אתה השראה בשבילי. את הגוף היפה, העיניים הכחולות, השיער הבלונדיני, כל ה-1.90 מטר שלך, ובגיל 21 אתה מחזיר עכשיו את נשמתך לבורא עולם. אני שמח שנפלת עם הלוחמים בסיירת, עם האנשים שאתה הכי אוהב. לא איבדתי אח אחד, איבדתי היום ארבעה אחים", ספד אחיו בבכי.

גם חבריו לצוות 400 בסיירת הנח"ל, שנותרו להמשיך בלחימה בלבנון, נפרדו ממנו בכאב. אחד הלוחמים סיפר: "כל מה שאתה מייצג זה אור ושמחה. מי שעשה מסלול בסיירת בהכשרה יודע שיש רגעים שעוד רגע אתה נשבר. בצוות שלנו היה אדם אחד, יחיד ומיוחד, שידע להרים את מצב הרוח של כולנו".

לוחם נוסף הוסיף בדמעות: "אהוב שלנו, כמה חלמת להיות לוחם ביחידה. כמה חלמת על הרגע הזה לענוד את סיכת לוחם הסיירת. לפני שבוע כשהצוות נכנס ללחימה בלבנון ישבנו בפלגה ובאת עם הבדיחות שלך. אמרת לי שלמרות שאתה מפחד, אתה נכנס בלב שלם. כל כך דאגתי לך, ידעתי כמה אתה רוצה להיות גיבור. כל החיים הסתכלתי עליך מלמטה על הגובה המרשים שלך, איך אסתכל עליך עכשיו מלמעלה, כשאתה קבור. הצוות ימשיך להילחם בראש מורם, לא נרים ידיים ונעשה הכול כדי לוודא שהנפילה שלכם לא הייתה לשווא. אוהבים אותך, מצדיעים לך, צוות 400".

גם אחותו ג'ניה נפרדה ממנו: "חיים שלי, נשמה יקרה שלי. כל כך הרבה יש לי לומר לך. אתה הקטן שלי, דאגתי לך כל חיי גם כשגדלת לגבר-גבר ולא רואה אותי ממטר בגלל השני מטר שלך. תמיד הפצת אור, אהבת לעזור לכולם. רצית שיהיה לכולנו טוב גם אם קשה. תמיד אמרת, 'יהיה בסדר, אנחנו מתורגלים. התאמנו בשביל שאתם ואזרחי המדינה תוכלו לישון טוב בלילה'. עמוק בלב תמיד נזכור את המשפט שאמרת, אם עכשיו קשה, הטוב עוד יגיע".