השחמטאי ויקטור מיכלבסקי מבאר שבע רשם בסוף השבוע הישג נאה כשזכה בטורניר בינלאומי מקוון, אך לצד השמחה על הניצחון בחר גם לצנן את ההתלהבות ולשתף בפומבי בנסיבות החריגות שליוו את התחרות.
בפוסט שפרסם לאחר הזכייה כתב כי מתוך 11 המשחקים בטורניר, שלושה הסתיימו בניצחונות טכניים לאחר שיריביו לא התייצבו, בהם גם שחקן איראני שהיה אמור להתמודד מולו.
מיכלבסקי, בן 52, סיים את הטורניר עם 7 נקודות מתוך 11. אלא שלדבריו, לפחות במקרה של היריב האיראני, לא מדובר בהיעדרות מקרית אלא בהימנעות מכוונת על רקע היותו ישראלי. לטענתו, זו תופעה מוכרת בעולם השחמט בשנים האחרונות, על רקע מדיניות ארוכת שנים שבמסגרתה שחקנים איראנים נמנעים ממשחק מול ישראלים.
לטענות הללו יש גם תקדימים מוכרים בזירה הבינלאומית. כך למשל, איגוד השחמט העולמי FIDE קבע כי נבחרת הנשים של איראן החרימה מפגש מול ישראל באולימפיאדת השחמט שנערכה בבודפשט בשנת 2024. בעקבות זאת הוטל על הפדרציה האיראנית קנס של 25 אלף אירו, לצד איום בסנקציות נוספות. אותו מפגש הסתיים בניצחון טכני לישראל לאחר שהנבחרת האיראנית לא הופיעה כלל.
במקביל, בעולם השחמט מוכרת גם תופעה הפוכה: לא מעט שחמטאים איראנים בחרו בשנים האחרונות לעזוב את מדינתם כדי שיוכלו להתחרות באופן חופשי, ללא מגבלות פוליטיות או לאומיות.
ליאור איזנברג, פעיל במאבק נגד חרמות בשחמט ובספורט ומנהל מיזם Chess4Solidarity, אומר כי מדובר בתופעה קיימת, בעיקר בדרגים הגבוהים. "יש שחמטאים איראנים רבים שעברו לייצג פדרציות אחרות בשל המדיניות האיראנית", אמר. עם זאת, לדבריו, ברמות נמוכות יותר עדיין ניתן למצוא גם מפגשים ישירים בין שחקנים משתי המדינות.
איזנברג מזהיר כי ללא ענישה משמעותית יותר, התופעה עלולה להתרחב גם מעבר לאיראן. "אם שחקן מחרים מקבל רק הפסד טכני וממשיך בתחרות, גם שחקנים מאירופה עלולים לאמץ זאת", אמר. לדבריו, הפתרון צריך לכלול הדחת שחקנים שמחרימים יריבים, לצד סנקציות על איגודי ספורט במדינות שבהן מתקיימת מדיניות כזו. "רק פעולה תקיפה תביא לשינוי", הוסיף.