הישג לוועדה לקידום מעמד האישה בראשות חברת הכנסת מירב כהן: בעקבות דיוני הוועדה, משטרת ישראל הכריזה בפני הוועדה על פירוט צעדים קונקרטיים לשיפור הטיפול בנפגעות עבירות מין, כולל הקמת צוות ייעודי ושינוי נהלים בתחנות המשטרה.
"העדויות שעלו בוועדה יישארו איתי כל החיים. אישה שמגיעה לתחנת המשטרה אחרי אחד הרגעים הקשים בחייה, צריכה לפגוש טיפול מקצועי, רגיש ומותאם לסיטואציה, כדי שהדיווח עצמו לא יתפתח חלילה לעוד טראומה. אני שמחה על שינוי הגישה ועל האוזן הקשבת במשטרת ישראל, ואני מקווה ומאמינה שהעלינו את התחום על המסלול הנכון" אמרה כהן.
הדיון בינואר עסק בפערים חמורים בטיפול המשטרתי בנפגעות - עימותים עם הפוגע ללא ליווי, המתנות ממושכות לחוקר, ותיקי אונס שנסגרו ללא בדיקה מעמיקה.
במענה שהגישה המשטרה לוועדה, היא פירטה את הצעדים שנוקטת: הקמת צוות לאפיון המעטפת לנפגעות בראשות המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי, ריענון נהלים ליחידות השטח בדגש על זכויות הנפגעים ועל חווית הגשת התלונה, והתחייבות להגיש מסקנות מבדק בית שנערך על תיקי אונס שנסגרו.
מתוך העדויות שעלו בדיוני הוועדה: "הגעתי לחדר האקוטי אחרי 9 ימים", סיפרה אחת המתלוננות. "לקח לי להבין אם שמו לי סם אונס או לא. הגעתי לבית החולים לחדר האקוטי (חדר 4), המזכירה אמרה לי שזה ייקח זמן. זה לקח שעתיים וחצי עד שעו"סית הגיעה אלינו. בחדר חיכיתי עוד שעה, שאלו אותי מלא שאלות. היא שאלה אם לא שתיתי יותר מדי, או אם רציתי את זה. היא יצאה מהחדר כי היא אמרה לי שהיא לא בטוחה מה לעשות. היא שאלה אותי אם אני רוצה להתלונן במשטרה, אמרתי לה שלא כי לא יעשו שום דבר. היא עשתה פרצוף עקום, ניסתה לשכנע אותי שוב ואני אמרתי שלא. אין מה לעשות איתי. ביקשתי לעשות בדיקה לדעת אם יש לי סם אונס, אמרה שזה לא אפשרי".
המתלוננת הוסיפה: "העו"סית אמרה לי שאח יבוא אלינו לחדר 4, אבל זה לא קרה, היא גם אמרה לי שאני לא זכאית לבדיקת שיער. עשו לי זריקה, שאלתי מה יש בה? לא הגיבו. רק אמרו שזה יעזור. קיבלתי טופס שחרור שגם רשום שם שיחזרו אליי ויהיו איתי בקשר, אף אחד לא חזר אליי או טיפל בי. חדר 4 גרם לי להרגיש שאם את לא מגיעה בזמן את לא רלוונטית, וגם שאת מגיעה בזמן, זה גם לא בטוח".