הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דנה היום (רביעי) באתגרים בפעילות החדרים האקוטיים לטיפול בנפגעות ונפגעי עבירות מין. בדיון הובאו עדויות קשות של נפגעות ונפגעים שתיארו תחושות של חוסר אמון, השפלה והיעדר מענה רפואי ונפשי הולם בשעת משבר.
"התקיפה הראשונה שלי הייתה ב-2022 בידי החבר הכי טוב שלי", סיפרה אחת הנפגעות - עדי, בוועדה. "הוא חשב שאם אני מזמינה אותו לישון אצלי זה בסדר. לאחר 8 חודשים יצאתי לדייט עם בחור שהכרתי בבר. הוא הזמין אותי לבית שלו לראות את הצמחים שהוא מגדל כי אני אוהבת צמחים. הוא הביא לי כוס מים ומאז אני לא זוכרת כלום".
"בפגיעה הראשונה לא הלכתי לאף מקום כי אני יודעת מחברות שלי מה החוויה. רק בפגיעה השנייה החלטתי שאני רוצה ללכת לחדר האקוטי (חדר 4), לדעת אם היה בכוס מים שלי סם אונס. רק רציתי לדעת אם זה קרה. כי אני באותו היום שתיתי רק 2 כוסות יין. הייתה לי תחושה שמשהו קרה, קמתי עירומה, והוא אמר לי: "את רוצה ארוחת בוקר?".
חדר אקוטי - חדרי מיון ייעודיים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שבהם ניתן טיפול חירום רפואי, מניעתי ונפשי.
הגעתי לחדר האקוטי אחרי 9 ימים", המשיכה עדי. "לקח לי להבין אם שמו לי סם אונס או לא. הגעתי לבית החולים לחדר האקוטי, המזכירה אמרה לי שזה ייקח זמן. זה לקח שעתיים וחצי עד שעו"סית הגיעה אלינו. בחדר חיכיתי עוד שעה, שאלו אותי מלא שאלות. היא שאלה אם לא שתיתי יותר מדי, או אם רציתי את זה. היא יצאה מהחדר כי היא אמרה לי שהיא לא בטוחה מה לעשות. היא שאלה אותי אם אני רוצה להתלונן במשטרה, אמרתי לה שלא כי לא יעשו שום דבר. היא עשתה פרצוף עקום, ניסתה לשכנע אותי שוב ואני אמרתי שלא. אין מה לעשות איתי. ביקשתי לעשות בדיקה לדעת אם יש לי סם אונס, אמרה שזה לא אפשרי. לאחר שדחעתי את כל האפשרויות לא קיבלתי כל מידע ב- מעמד החדש שלי. אמרה לי שאח יבוא אלינו לחדר 4, אבל זה לא קרה, היא גם אמרה לי שאני לא זכאית לבדיקת שיער. עשו לי זריקה, שאלתי מה יש בה? לא הגיבו. רק אמרו שזה יעזור. קיבלתי טופס שחרור שגם רשום שם שיחזרו אליי ויהיו איתי בקשר, אף אחד לא חזר אליי או טיפל בי. חדר 4 גרם לי להרגיש שאם את לא מגיעה בזמן את לא רלוונטית, וגם שאת מגיעה בזמן, זה גם לא בטוח".
היום עדי סטודנטית לומדת צילום והסביבה שלה היא סביבת האומנות. "יש לי עכשיו בן זוג תומך, אבל אני לא טופלתי בחדר 4 ואני מניחה שיש עוד הרבה כמוני".
"הגוף רועד"
נעם פרידמן, נפגעת עבירת מין, הוסיפה: "נאנסתי 3 פעמים במהלך שלושה עשורים ועדיין לא זכיתי לצדק. אני יוצאת למאבק חברתי למה לא התלוננת. לפני 4 שנים נאנסתי על ידי מורה לאומנות לחימה שלי והגעתי לחדר האקוטי. רגע אחרי האונס הגוף רועד, שואלת את השומר בביישנות איפה זה החדר האקוטי והוא צועק לחבר שלו יש פה מישהי לחדר 10. הכל היה נראה אחרת, אם הוא היה תומך בי".
"החדר האקוטי הוא בית קברות לראיות. אבל לשמחתי לא הכל שחור, זכיתי לראות התקדמות בנושא על חווית הנפגעת בחדר האקוטי. הדרך עוד ארוכה. היא צריכה מענה רגיש כזה שלא ישחזר את תחושת הפגיעה, אחת החוויות המטלטלות שעברתי בחדר עם שחזור הפגיעה על ידי האחות. היא ביקשה ממני להוריד מכנסיים להתכופף והיא החדירה את המחט לישבני. אחרי שחוויתי חדירה ללא הסכמה, זה פגע בי שוב והייתי חסרת אונים. הזריקה היא אופציה וחשוב להדגיש את זה. לא ייתכן שנפגעות מחכות שעות מדממות מחוץ לחדר, לא ייתכן שנפגעות נמצאות בחדר ופתאום נכנסים שוטרים חמושים. שוטרות יפעילו לחץ להגיש תלונה ושהחדר לא נותן מענה לקטינים. אפשר ללמד את הצוות, תנו את. הכלים להבין את הטראומה ומענה נפשי מותאם".
"זה לא סוד שלגברים פי אלף יותר קשה"
אלעד, נפגע עבירת מין, המשיך: "נפגעתי 7 פעמים בקרב גברים. זה לא סוד שלגברים פי אלף יותר קשה. החברה מנרמלת את החזק ולא להתבכיין. המקרה האחרון שלי היה לפני שנה, הייתי בדייט עם בחורה שהזמינה אותי הביתה לת"א. היא הייתה לחוצה שאשתה, אחרי כמה זמן אני מרגיש חולשה בגוף והייתי מחוסר הכרה. קמתי מעורפל, הרגשתי לא טוב. הרגשתי כמו חצי בן אדם. אני לא זוכר איך הגעתי הביתה לבאר שבע. הייתי בחדר אקוטי, הוא לא מונגש לגברים. מה אני יכול לעשות שם? איזה אלטרנטיבות יש לנו הגברים נפגעי מינית? אני מרגיש שקוף בחברה. התלוננתי במשטרה, סגרו את התיק 3 פעמים-חוסר עניין לציבור. איזה טיפול יש לנו?".
ד"ר זוהר סהר, מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, במשרד הבריאות, השיבה: "אנחנו מאוד משתדלים לקדם את הנושא, זה נמצא בלב העשייה של המשרד.מבינים את המשמעות והחשיבות של מתן כלים נגישים. לומדת מכל סיפור בועדות ונעדה מאמץ גדול להשתפר. ברור שזה לא שירות נטול בעיות. אנחנו מטמיעים בהשקעה גדולה של כספים את התפיסה בטיפול בנפגעי עבירת מין בתוך מערכת הבריאות כדי שכל אדם יקבל מענה בצורה טובה ונגישה. פיתחנו הכשרות רחבות, קורסים ייעודים סביב הנושא לגבי כלל האוכלוסייה. הרופאים שבודקים הם המוכשרים לבדיקה הפורנזית".
עו"ד לילי גץ הורוביץ, מנהלת פורום תקנה, בעקבות העדויות הקשות שנחשפו הבוקר בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוסיפה : "נפגעות ונפגעי תקיפה מינית חייבים להרגיש בטוחים ומוגנים מהרגע הראשון שבו הם מבקשים עזרה. חדרים אקוטיים נועדו להיות מקום מפלט בשעה הקשה ביותר, ולא מרחב שמעורר פחד, בושה או תחושת חוסר אונים נוספת. כשנפגע או נפגעת חווים זלזול, המתנה ממושכת, חוסר רגישות או לחץ, מסר שעובר הוא שעדיף לשתוק. וכששותקים, הפוגעים ממשיכים לפגוע".
"אם המדינה רוצה למגר את תופעת האלימות המינית, היא חייבת לוודא שכל נפגע ונפגעת יידעו שיש להם כתובת בטוחה, מקצועית ומכבדת. תחושת ביטחון ונוחות היא תנאי בסיסי להגשת תלונה. אחרת, אנחנו לא ממלאים את תפקידנו בטיפול בנפגעים, אלא מאפשרים לתופעה להמשיך ולגדול".
בסיכום הדיון ולאור העדויות הקשות שעלו ח"כ עדי עזוז ממלאת מקום יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה הודיעה כי הוועדה תקיים בקרות בחדרים האקוטיים ברחבי הארץ: "לא ייתכן שההגעה לחדר האקוטי מייצרת טראומה משנית במקום להוות מרחב בטוח. אני מחזקת את הנפגעות האמיצות שהגיעו לדיון, אני וצוות הוועדה מחויבים לכן".