גילוי חדש של מאובן דינוזאור בניז'ר שבמערב אפריקה מספק תשובות אפשריות לאחת השאלות הוותיקות בעולם הפלאונטולוגיה - כיצד חיו וצדו דינוזאורי הספינוזאורוס.
המאובן כולל גולגולת ולסתות של יצור שחי לפני כ-95 מיליון שנה. החוקרים העניקו לו את השם ספינוזאורוס מיראביליס (Spinosaurus mirabilis), והוא נחשב למין הראשון מהסוג הזה שהתגלה זה יותר ממאה שנה. הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי Science ומצביעים על קרבה למין המוכר ספינוזאורוס אגיפטיאקוס, דינוזאור ענק אוכל דגים שתואר לראשונה בשנת 1915.
הגילוי החדש עשוי להכריע בוויכוח ארוך שנים בקרב מדענים. במשך שנים ניסו חוקרים להבין האם הספינוזאורוס היה טורף ימי שרודף אחרי טרפו במים עמוקים, או דווקא יצור דומה לאנפה, הצועד במים רדודים ומכה בדגים בתזמון מדויק.
לדברי פול סרנו, ראש צוות המחקר, הממצאים החדשים מצביעים על כך שמדובר במה שהוא מכנה "אנפת גיהינום" (hell heron), יצור חצי ימי שצד לאורך קווי חוף ונהרות, בעל מאפיינים דומים לעופות מים אך בקנה מידה מפחיד בהרבה.
המין החדש שהתגלה
על פי ניתוח העצמות, לדינוזאור היה חרטום ארוך וצר המתאים ללכידת דגים, צוואר שמסוגל להנחית מכות חדות כלפי מטה ורגליים ארוכות שאפשרו לו לנוע במים רדודים. כאשר החוקרים השוו את מבנה הגוף לאנפה מודרנית, הם מצאו דמיון שמרמז על התאמה לציד לאורך גדות נהרות.
הראיה המשמעותית ביותר, לדבריהם, היא מיקום הגילוי. המאובנים נמצאו הרחק מהים, מה שמחזק את ההשערה כי הדינוזאור חי וצד במערכות נהרות ולא באוקיינוס. החוקרים אף ציינו כי מציאת טורף ימי עצום בלב היבשה הייתה בלתי סבירה, כמו למצוא לווייתן כחול בעיר גדולה.
מאפיין בולט נוסף של המין החדש הוא מבנה גרמי גדול על ראשו. אמנם גם מינים אחרים של ספינוזאורוס נשאו מבנה דומה, אך במקרה זה הוא בולט במיוחד. החוקרים סבורים כי לא מדובר בכלי לחימה, אלא באמצעי תצוגה או איתות, אולי אפילו מאפיין הקשור לחיזור.
בנוסף, מבנה הלסת והשיניים מעיד על התאמה ללכידת דגים חלקלקים, דבר שמחזק עוד יותר את ההשערה כי מדובר בצייד המתמחה בסביבה מימית רדודה.
האבולוציה של הספינוזאורוס
המחקר מציע גם מבט רחב יותר על האבולוציה של הספינוזאורוס. לפי החוקרים, התפתחותו התרחשה בשלושה שלבים עיקריים, החל מהופעת מבנה הראש הייחודי בתקופת היורה, דרך הפיכתו לטורף דומיננטי סביב ים קדום, ועד לשיא גודלו והתמחותו בציד במים רדודים בצפון אפריקה ובדרום אמריקה.
התקדמות טכנולוגית סייעה רבות למחקר. החוקרים יצרו מאות צילומים והדמיות תלת ממד שאפשרו להם לשחזר חלקים מהגולגולת ולנתח את מבנה הדינוזאור בצורה מדויקת יותר.
עם זאת, לא כל המדענים משוכנעים לחלוטין. חלקם מציינים כי מדובר בממצאים חלקיים בלבד, שאינם מספקים תמונה מלאה של האנטומיה. לכן, ייתכן שהמסקנות ישתנו עם גילויים נוספים בעתיד.
למרות הספקות, הגילוי מסמן התקדמות משמעותית בחקר דינוזאורי הטורפים הגדולים. עבור החוקרים, מדובר לא רק בפריצת דרך מדעית, אלא גם בהזדמנות לעורר השראה בדור הבא של חוקרים ולהמשיך לחשוף את סודות העבר הרחוק.