תגלית חדשה במדבר סהרה מסעירה את הרשת, וגורמת לרבים להאמין שחוקרים מצאו סוף סוף הוכחה לקיומם של דרקונים. הגולגולת עצומת הממדים - בגודל של אדם בוגר - מתהדרת בלסת ארוכה, בשיניים מחודדות בגודל כף יד אנושית, ובמבנה פנים שמזכיר לסת של תנין. אם זה לא מספיק, מעל עיניו של היצור מתנוססת קרן מעוקלת ואדירה, ומעורפו בולטים קוצים שמשווים לו מראה כמעט זהה ליצורים המיתולוגיים מהאגדות.
בזמן שהגולשים מיהרו לחגוג ודרשו מהמדענים "להודות שמדובר בדרקון", מוסדות מדע כמו מוזיאון הילדים של אינדיאנפוליס מיהרו לצנן את ההתלהבות: מעולם לא נמצאה עדות לדרקונים נושפי אש בסגנון "משחקי הכס". בפועל, החוקרים גילו מין חדש ומרתק של דינוזאור ממשפחת הספינוזאוריים, שזכה לשם המדעי Spinosaurus mirabilis ("לטאת קוצים מדהימה").
המצוד אחר "אנפת הגיהינום"
המסע לגילוי המין החדש, שפרטיו פורסמו השבוע בכתב העת היוקרתי Science, התחיל בכלל בשנות ה-50 של המאה הקודמת. גיאולוגים צרפתים שסיירו בניז'ר של ימינו מצאו באזור שן בודדת דמוית חרב. למרות התיעוד הכתוב, איש לא חזר לאזור הנידח הזה - ים של חולות רחוק מכל כביש או יישוב - במשך למעלה מ-70 שנה.
הפלאונטולוג פול סרנו מאוניברסיטת שיקגו החליט לאתר את נקודת החפירה האבודה (Jenguebi), בעזרת מדריך טוארג מקומי רכוב על אופנוע. ב-2019 מצא הצוות שברי לסת ושיניים, אך פריצת הדרך האמיתית הגיעה ב-2022, כשהפלאונטולוג דניאל וידאל חשף את הקרן המרשימה. "כולנו הצטופפנו סביב המחשב הנייד... ופשוט נשארנו חסרי נשימה", סיפר סרנו על הרגע שבו שחזרו דיגיטלית את קווי המתאר של הגולגולת.
עוד בנושא
מאובן עתיק בן 240 מיליון שנים של "דרקון סיני" נחשף לראשונה
שרידים של "דרקון אמיתי" נמצאו באוסטרליה - ולו פה עצום וכנפיים באורך שבעה מטרים
הדינוזאור החדש, שזכה גם לכינוי המצמרר "אנפת הגיהינום" (hell heron), היה טורף אימתני שקשה לדמיין:
ממדי ענק: אורכו הגיע לכ-12 מטרים ומשקלו הוערך בין 4.5 ל-6.5 טונות.
מבנה גוף מוזר: היצור הלך על שתי רגליים אחוריות שריריות, כשגפיו הקדמיות קצרות יותר. לאורך עמוד השדרה שלו בלט מבנה מרשים דמוי מפרש.
"החד-קרן של הדינוזאורים": הקרן הייחודית שעל ראשו, שהזכירה בצורתה חרב סייף מעוקלת, התנשאה לגובה של כ-50 ס"מ. החוקרים מעריכים שהיא צופתה בקרטין ושימשה בעיקר למפגני ראווה וחיזור, ולא ככלי נשק לציד או להגנה.
מלכודת מוות: שיניו העליונות והתחתונות השתלבו זו בזו ויצרו רשת צפופה שלא הותירה לטרף שום סיכוי להימלט - מבנה לסת שמותאם במיוחד לציד דגים.
תגלית שמשכתבת את ההיסטוריה
מעבר למראה המפלצתי, התגלית הזו טורפת את הקלפים בעולם הפלאונטולוגיה. עד היום, מרבית המאובנים של בני משפחתו (כמו הספינוזאורוס המוכר) נמצאו בקרבת חופים קדומים, מה שהוביל את החוקרים למסקנה שהספינוזאוריים חיו בלעדית באזורי חוף ואוקיינוסים.
אלא שאתר החפירה הנוכחי מצייר תמונה שונה לחלוטין. הדינוזאור הזה חי לפני כ-95 מיליון שנה (בתקופת הקרטיקון התיכון) במערכת נהרות פנימית ומיוערת, הרחק מהים - במרחק של כ-500 עד 1,000 קילומטרים מכל קו חוף. עצמותיו השתמרו בבוץ הנהר לצד דינוזאורים ארוכי-צוואר וחיות יבשה נוספות, עובדה המעידה על סביבת מחיה של מים מתוקים בלב היבשה.
לאחר שבחנו את פרופורציות הגולגולת, הצוואר והרגליים, החוקרים הגיעו למסקנה מרתקת: היצור הזה לא צלל למעמקים, אבל גם לא צד על היבשה כמו הטי-רקס.
בדומה לאנפות של ימינו, הוא נהג לעמוד בתוך המים הרדודים (בעומק של כשני מטרים) וארב לטרפו. כך הוא שלט ללא עוררין בנתיבי המים וניזון מדגי ענק, עד ששושלת הטורפים הייחודית הזו נכחדה סופית לקראת סוף תקופת הקנומן.