לא באים לעבודה: האם נפילת המשטר באיראן קרובה מתמיד?

כפי שפורסם בוואלה הלילה, שגריר ישראל בארה"ב, יחיאל לייטר, אמר ל"בלומברג", כי ישראל מזהה סדקים דרמטיים במורל הבסיג' ומשמרות המהפכה, שאינם מתייצבים לעבודתם.

לייטר לא אמר האם מדובר בצעד ארגוני כללי או מחוזי והאם אנשי הבסיג' נוקטים בשביתה איטלקית וחברי משמרות המהפכה רק בעיצומים, או שמא מדובר בשביתת אזהרה - ואולי בכלל אנשי משמרות המהפכה והבסיג' הם קצת (סליחה על ההשוואה, כן?) כמו ארגון המורים והסתדרות המורים שלנו - כשאחד שובת השני מנהל מו"מ ולהפך.

טוב שלייטר, שהפך לרגע מדיפלומט למומחה ליחסי עבודה, לא סיפר גם האם באי התייצבותם מסכנים אנשי מנגנוני הדיכוי האיראנים את הבונוס השנתי שלהם או שמא ינכו להם ימי חופשה בתגובה.

ועכשיו ברצינות, מה זה אומר לגבי המשך הלחימה מול איראן? מסתבר שלא הרבה, כי בהמשך אותו ריאיון הודה לייטר כי מדובר בסימן ראשוני בלבד, אבל כזה שלדעתו עשוי להעיד על תהליך עמוק הרבה יותר.

שזה, תודו, כבר ברמת פרשנות גבוהה, קצת כמו שאומר אוהד כדורגל אחד לחברו, בעת שהם נוסעים למגרש בשבת: "אחי, תזכור מה אני אומר לך: מנצחים היום!" כלומר, במקרה הטוב, מדובר ב"ווישפול ט'ינקינג" מלאת רצון טוב. במקרה הרע - באחיזת עיניים.

כבוד השגריר עצמו ניסה לתת משנה-תוקף לדבריו, והבהיר את חשיבות האבחנה שהתבקש למסור מפי גורמים בכירים בישראל: "אנחנו רואים הידרדרות לא רק ביכולת שלהם לשגר טילים בליסטיים ולהוציא כטב"מים, אלא גם במורל"

וואלה יופי: אזרחי ישראל חווים את הימים הקשים והשוחקים ביותר מאז המלחמה שאליה יצאנו בקול תרועה רמה, אבל לייטר, המדבר בשם ממשלת ישראל, "מזהה" ירידה ביכולות של האיראנים. טוב, נו, לא נחמיר אתו, אחרי הכל הוא גר בוושינגטון ולא בערד.

הכוונה אינה להתגולל על לייטר, למרות שאולי מגיע לו, אלא להראות את הדרך הנכלולית שבה פועלת ממשלת ישראל - לייטר לפחות משמיע את הצהרותיו לצרכני התקשורת בארה"ב, ממשלת ישראל לעומתו משקרת ביודעין לציבור שעל ביטחונו היא אמונה.

אם המטרה המוצהרת של היציאה למלחמה הייתה "לשנות את המציאות במזרח התיכון", הרי שמקץ שלושה וחצי שבועות של מלחמה, נדמה שעברנו מניסיון לשנות את המציאות לניסיון לעוות אותה בעזרת שקרים, הבון-טון של הממשלה ודובריה עתה הוא לספר לנו שכל יום של לחימה שווה לשנה של שקט. ניתן למסר הזה לחלחל ולהדהד קצת, ובינתיים מבהיר משהו חשוב: כולנו באותה הסירה.

שברי היירוט מאיראן ומלבנון יורדים הן על ראשם של מבקרי הממשלה והן על ראש תומכיה (אחסוך את הפירוט הקבוע של ימין-שמאל, ערבי-יהודי וכך הלאה) - וכולנו רוצים לנצח. כבר נכתב פה בעבר, ואכתוב זאת שוב בכל פעם: אפילו אני מתפלל שאטעה.

הלוואי וגאוניותו הפנומנלית של נתניהו תתגלה בעוד תחומים שאינם קשורים רק להישרדותו הפוליטית, הלוואי שאכן "דברים היסטוריים" קורים באיראן, אשמח להיות האיש הכי טיפש בצד המנצח מאשר הכי צודק בצד המפסיד.

כך גם באשר לשגריר הנכבד בארה"ב: הלוואי שסימני-הנפט שהוא מכר לציבור בדמות זיהוי סדקים במורל של מנגנוני הביטחון האיראניים, למרות שהוא עצמו הודה שמדובר ב"רושם ראשוני בלבד", אכן יקרו ושבעוד ימים אחדים נשמע על הפיכה או כניעה.

ועכשיו, אחרי שהבהרנו שלפחות בכל הקשור לציפיות, תקוות ותפילות, אין שום הבדל ביני לבין משרתי הממשלה הזאת ותומכיה, נחזר למסר שמשדרים האחרונים.

מה זאת אומרת "כל יום לחימה מסיג את האיראנים שנה לאחור"? כלומר, אין פה בעיה עם הרציונל: נניח לרגע שבכל יום שעובר תוקף חיל האוויר תשתיות של ייצור טילים למשל. האם באמת גל תקיפות שכזה שקול לעיכוב של שנה בתהליכי הייצור-מחדש, או שמא מי שמכר לנו 90% משגרים מושמדים עבר למוצר-החודש החדש?

למה אני כזה ספקן? לא רק כי מכרו לנו פה ערמות של כזבים על "ציד משגרים" שבכל פעם מצמצם עוד ועוד את יכולות השיגור האיראניות, שבינתיים מוכיחות את עצמן מעל לראש כולנו, אלא כי התגנב החשד לליבי שלממשלה הזאת יש בעיה עם תאריכים.

"החזרנו את חיזבאללה עשרות שנים לאחור" קבע קבל עם ועדה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. תשאלו את תושבי הצפון מה שווה האמירה הזאת, שלמרבה הצער גובתה בהערכות שווי נדיבות לא פחות מצד לובשי מדים (לא נשכח את אלוף פיקוד צפון לשעבר, אלוף אורי גורדין, שקרא לתושבי הצפון לשוב לבתיהם והבהיר כי המצב הביטחוני בצפון הוא "הטוב ביותר מאז 1982").

כלומר, ראש הממשלה טעה טעות חמורה או שיקר לנו ביודעין ולנציג הבכיר של צבא שקצת מזייף בספירה-לאחור של טילים ומשגרים, יש בעיה עם תאריכים.

מה מסבירים לנו עכשיו, הדוברים בחליפות או במדים? שהיכולות של חיזבאללה הן "עשירית ממה שהיו לו לפני 'חיצי הצפון'" (למשל מירי - "בפסח כל מי שירצה לטוס יוכל לטוס" - רגב באכסנייה האוהדת של איילה חסון, אבל לא רק). עשירית? אפילו לא מחצית או אולי חמישית? איך מחשבים את "יכולות חיזבאללה"?

כלומר, דבר אחד ברור, סכנת הפלישה הקרקעית לישראל (שטופחה במשך שנים על ידי ממשלות שבראשן עמד בנימין נתניהו) חלפה לפי שעה - וזה באמת לא מעט, אבל זה גם בטח לא "עשרות שנים לאחור" כדברי האחד ובטח ובטח שלא "הכי טוב מאז 1982" כדברי האחר.

שלוש מטרות מוצהרות היו למלחמה הזאת עת יצאנו אליה בקול תרועה רמה: לפגוע קשות ביכולת של איראן להשיג נשק גרעיני (בינתיים זה עוד לא קרה, אם כבר -הם התקרבו לגרוע מהיכולות שלנו עם הירי המאסיבי לאזור שבו על פי פרסומים זרים מייצרת ישראל נשק שכזה - וזה עוד לפני שנזכרים שרק ביוני 2025 הצהיר נתניהו עצמו שכבר פגענו בה קשות...).

המטרה השנייה למתקפה המשולבת של ישראל וארה"ב, הייתה - לפי אותה הצהרה - להשמיד את היכולות הבליסטיות של איראן, שלגביהן אין לנו מושג, כפי שמתברר מהספירה הכוזבת של כמה טילים ומשגרים נותרו להם, מה נפגע ומה חזר לשימוש (ובכלל: אם המערכה תסתיים כשהשלטון נותר על כנו, מה הבעיה לחדש במהירות מלאים של נשק קונבנציונלי? מה נעשה אז - נצא בכל חצי שנה למערכה שוחקת נפשית ומרוששת כלכלית כדי לצמצם אותו מחדש?).

המטרה השלישית הייתה ליצור את התנאים להחלפת המשטר... ובכן, זה לא התחלף אפילו לאחר שחיסלנו את כל בכיריו. מה זה אומר? או שהוא ייפול בקרוב (הלוואי) או שבסך הכל עשינו טובה למשמרות המהפכה כשהסרנו מדרכם של צעירים שאפתניים את הבכירים הוותיקים שמנעו מהם להתקדם.

כלומר, על פי מטרות המלחמה כפי שנמסרו לציבור - לא מפי נפתלי בנט, לא מפי יאיר גולן, לא מפי יאיר לפיד, לא מפי גדי איזנקוט ולא מפי אביגדור ליברמן, אלא מפיו של נתניהו עצמו, מדובר בינתיים בכישלון מוחלט, קצת כמו "מיטוט חמאס" שהפך בפי השופרות ל"מה אתם רוצים ממנו, אתם אלה שרצו את החטופים בבית, לא?".

אז יכול להיות שמחר ייפול המשטר באיראן, כמו בסימנים שמזהה השגריר בוושינגטון יחיאל לייטר. יכול להיות שמחר יתברר שנגמרו לאיראנים הטילים לפני שלנו נגמרו המיירטים, יכול להיות שמחר יתברר שאכן שינינו את המציאות במזרח התיכון (ולא על ידי כך שהפכנו את איראן למעצמה גדולה עוד יותר, כזאת ששרדה מתקפה משולבת, אמריקנית-ישראלית).

יכול להיות שמחר יתברר שנתניהו צדק לאורך כל הדרך וכל מבקריו אינם אלא מטומטמים (אני לא יכול לדבר בשם אחרים, אבל כאמור - אני מבטיח להיות הטמבל הכי מאושר בסביבה!), אבל תגידו: מה יהיה אם לא?

האם אז תסיק אומה שלמה את המסקנות המתבקשות או שמא שוב נשמע את המנטרה: "תראו לי אחד שיכול להחליף אותו"?