בחיל האוויר מתגאים בנתון מרשים של 92% יירוט טילים בליסטיים מתחילת מבצע שאגת הארי, אך בציבור הישראלי התמונה מורכבת בהרבה: האופוריה מההישג של אמ"ן וחיל האוויר בעריפת הראשים של צמרת איראן מתחלפת באכזבה וחשש מתגבר נוכח הנפילות של הטילים בלב הערים בעורף, רק הבוקר - במרכז תל אביב.
מה נפל בדימונה וערד?
בהתאם לתחקיר של חיל האוויר ואמ"ן מסתמן בסבירות גבוהה כי מה שגרם לאתרי ההרס בדימונה ובערד הוא טיל הקאדר 110, המקביל לשיהאב 3, עם טווח משופר לטווח של 2,000 ק"מ, תוצרת התעשיות הביטחוניות האיראניות. לפי הערכות בצה"ל עולה כי מדובר בראש קרב של 500 ק"ג חומר נפץ. הבוקר בתל אביב מדובר היה בטיל מסוג "רעד" בעל ראש הקרב שנשא "רק" 100 ק"ג חומר נפץ, מה שגרם להרס רב אבל לא דומה לזה שהיה בערד.
הייחודיות של הקאדר 110 מתאפיינת ביכולת תמרון בשלב הכניסה מהחלל לאטמוספירה, מה שמאתגר את המיירט של חץ 3 ואת מיירט הטהאד.
מה שעוד מיוחד בטיל הבליסטי היא היכולת הקצרה להכשיר אותו לשיגור (30 דקות בממוצע) בשונה מטילים שדורשים הכנה מוקדמת ארוכה יותר בממוצע של שעתיים. מה שמקשה על גורמי המודיעין והאוויר לאתר אותו.
הפגיעה הישירה בדימונה וערד, המחישה כי גם במערך הגנה מקצועי ומדויק מהטובים בעולם, נחדר על ידי 8% מהטילים שמשוגרים לעבר ישראל ויוצר פער בין הביטחון לתחושת הביטחון של הציבור בישראל.
לדברי גורמים בחיל האוויר יש מגוון דילמות בתהליך קבלת ההחלטות לקראת היירוט ביניהם: איזו מערכת תיירט את הטיל, אמריקנית או ישראלית ולמי יש יתרון יחסי, באיזו תצורה ושלב. חלק מההחלטות מתקבלות בשבריר שנייה.
גורמים בחיל האוויר הדגישו כי בחלק מהמקרים המפעילים בקצה מקבלים החלטה עצמאית בניגוד להמלצת המערכת ובכך מצילים חיים. בנוסף לכך יש מדיניות יירוט שמתעדפת אתרים ומוקדים וריכוזי אוכלוסייה בהתאם להערכות המצב. ועדיין מדגישים בחיל האוויר כי אין הגנה הרמטית ועל הציבור לשמוע להנחיות פיקוד העורף ולהתמגן בהתאם.