הסדר הכרונולוגי של ההיסטוריה האנושית פשוט למדי להבנה. בתקופת הברונזה בני האדם ייצרו ברונזה, ובתקופת הברזל המאוחרת יותר הם עברו למשימה המורכבת יותר של התכת ברזל. לכן, כשארכיאולוגים מוצאים חפצי ברזל באתרים שמתוארכים בבירור לתקופת הברונזה, הדבר יוצר בלבול היסטורי של ממש.
דוגמה בולטת לכך היא "אוצר ויינה", אוסף ארכיאולוגי חשוב שהתגלה בספרד בשנת 1963. האוצר כולל 66 פריטים שעשויים ברובם מזהב וכסף, בהם קערות, בקבוקים וצמידים. כשהתגלה האוצר החוקרים תארכו אותו לתקופה מוקדמת, אך נוכחותם של שני פריטי ברזל ספציפיים אילצה אותם לשנות את ההערכה לתקופת הברונזה המאוחרת (בין 1400 ל-1200 לפני הספירה). הפריטים המדוברים היו חצי כדור חלול ששימש ככל הנראה כקצה של שרביט או ניצב של חרב, וצמיד פתוח.
הבעיה היא שכדי להתיך ברזל נדרשת טמפרטורה של 1,538 מעלות צלזיוס, יכולת טכנולוגית שלא הייתה קיימת באותם ימים. הנתון הזה גרם לחוקרים לתהות האם בני האדם הקדימו את זמנם או שאולי כל ציר הזמן ההיסטורי שגוי. הפתרון לתעלומה, כך מתברר, מעניין הרבה יותר ונמצא מחוץ לכדור הארץ.
מתכת מהשמיים
בדיקות כימיות שנערכו לפריטים מאוצר ויינה גילו כי הרכב הברזל תואם באופן מושלם לזה של מטאוריט. בני תקופת הברונזה אמנם לא ידעו להפיק ברזל מעפרות באדמה, אבל הם ידעו לנצל היטב את גושי הברזל שנפלו מהשמיים.
חפץ נוסף ומפורסם לא פחות שנוצר ממטאוריט הוא הפגיון של תות ענח' אמון. יש שפע של עדויות לכך שהמצרים הקדמונים ייחסו חשיבות רבה לברזל וקישרו אותו לשמיים. החל מהשושלת ה-19 (בערך 1295 לפני הספירה), הופיעה מילה חדשה בכתב החרטומים שמשמעותה המילולית היא "ברזל מהשמיים". מומחים מעריכים כי הופעת המושג הגיעה בעקבות פגיעת מטאוריט גדולה או מטר מטאורים, והטקסטים העתיקים אף מקשרים את הברזל לעצמותיו של המלך המת שעתיד לחיות לנצח ככוכב בשמיים.
למרות שמרתק לגלות שהפגיון של תות ענח' אמון הוא למעשה נשק מהחלל, מתברר שלא מדובר בתופעה נדירה לאותה תקופה. מחקר מקיף שפורסם בשנת 2017 בחן את יחסי הניקל והברזל באוסף גדול של חפצים מתקופת הברונזה, וגילה כי זו הייתה הנורמה. הממצאים הוכיחו כי כמעט כל חפצי הברזל שנוצרו לפני שנת 1200 לפני הספירה הופקו מברזל מטאוריטי, מה ששולל סופית את התיאוריה על התכת ברזל מוקדמת.
בקיצור, אם תמצאו אי פעם פריט מברזל מתקופת הברונזה, רוב הסיכויים שהוא נחת מהחלל.