אחד הדברים המדהימים שקרו לאחר טבח 7 באוקטובר, ונחשפו מאוחר יותר, היה העובדה שנתניהו הזמין סקר פוליטי שבועיים לאחר הטבח הנורא. כן, סקר פוליטי - עם מנדטים, אחוזי התאמה, ובכלל מה חושב הציבור לאחר הטבח. הסקר הוזמן מהסוקר ג'ון מקלפלין. כשמדינה שלמה בהיסטריה.
ותזכורת למי שהספיק לשכוח, בשל שלל האירועים שעברו מאז, מה היה כאן שבועיים לאחר הטבח: היה כאוס עצום, למעלה מ-1,163 בני אדם נרצחו ביום אחד, 241 נחטפו, הרס, הלם, חורבן. שבועיים לאחר הטבח - שום דבר בתחושה הקשה לא השתנה. נוספו רק הרוגים, פצועים, ומדינה שנעלמה. משרדי הממשלה בקושי תפקדו, ואילו ארגוני המתנדבים התגלו בגדולתם.
ובתוך כל הכאוס הזה, כשגופות הנרצחים טרם זוהו כולן, נתניהו הזמין סקר כדי לבדוק כיצד השפיע עליו הטבח, מה מצבו הפוליטי, וכמה מנדטים מקבל הליכוד בראשותו. בלתי נתפס, אבל זה קרה. ומדוע כל ההקדמה הזו? כדי להמחיש שאצל נתניהו מצבו הפוליטי הוא בעל חשיבות עליונה - בכל עת. ומכאן נגזר הכול. וזה קורה, למרבה התדהמה, גם כעת.
מחר נציין שלושה שבועות של מלחמה מול איראן וחיזבאללה. מלחמה קשה, משק כמעט מושבת, מיליוני ילדים בבתים, וירי ממטולה וקריית שמונה ועד אילת. הרוגים, פצועים, ותחושה שהפעם עסוקים רק במלחמה. "תקופה היסטורית", טען נתניהו. "מלחמת קיום", זועקים השופרות. אך כמעט מדי יום מתברר שגם בימים ההיסטוריים הללו, גם במלחמה הקשה והמרה שבאויבות, עסוקים נתניהו, חלק מהשרים וחברי הקואליציה בפוליטיקה קטנה וזולה.
והדוגמאות רבות: כבר בימים הראשונים של המלחמה אישרה הקואליציה, כמעט בדחיפות, העברת חמישה מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים - רובם על פי דרישת הסיעות החרדיות - למוסדות חרדיים, לרשתות הלימוד של ש"ס ויהדות התורה, לישיבות ולכוללים. היה צורך לפצות את החרדים על כך שחוק הגיוס לא עבר. והיו גם אבסורדים גדולים. למשל, עשרות מיליוני שקלים שהועברו לגופים שתפקידם למנוע שירות של חרדים. כן, המדינה העבירה עשרות מיליוני שקלים לגופים שתפקידם למנוע מחרדים להתגייס - כן, בתקופת מלחמה. העיקר שהחרדים יהיו מרוצים. זה עלה לנו הרבה כסף. והכספים האלה נחוצים לתושבי הצפון שנמצאים תחת אש כבדה, לסוחרים, לחיילי המילואים - למי לא. אבל הפוליטיקה עדיפה, כי צריך שהחרדים יהיו רגועים ויאפשרו לממשלה למשוך זמן, עד כמה שניתן - עד ספטמבר או סוף אוקטובר.
וגם חוקי המהפכה המשטרית חזרו בגדול, כאילו אין מלחמה. השבוע העלתה הקואליציה לדיון את פיצול תפקיד היועצת המשפטית כדי להחלישה, וכן דיונים על הצורך להחליש את תאגיד השידור הציבורי. "הלוואי שהוא יהיה כמו ערוץ 14", אמרו בדיון יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, וח"כ שלום דנינו.
ומעל הכול, גם במלחמה הזו מרחף משפט האלפים של נתניהו. זה אחד המחוללים של כל המהומה שפוקדת את ישראל בשנים האחרונות, וגם במלחמה הזו לא נפקד מקומו. נתניהו מוטרד מאוד מהמשפט. הוא יודע שמצבו גרוע; החקירה הנגדית הייתה קשה מאוד מבחינתו - הן בתיק 1000, תיק המתנות, והן בתיק 4000, שבו הוא מואשם ביחסים מושחתים עם הבעלים של בזק, שאול אלוביץ': קח הקלות גדולות במאות מיליוני שקלים לבזק, ובתמורה תן לי לעשות באתר וואלה ככל העולה על רוחי.
בשני התיקים האלה נתניהו הסתבך בחקירה הנגדית: שיקר, סתר את עצמו והתקשה לענות. נתניהו יודע שהוא מסובך. החשש הגדול שלו הוא להגיע לבחירות כשהמשפט מתנהל, ואז, אם יפסיד, ימשיך במשפט האלפים כחבר כנסת מהשורה - ואולי אף כאזרח. מבחינתו זה לא פחות מאסון. כי אדם קרוב אצל עצמו, ואצל נתניהו - נתניהו תמיד הכי חשוב. זה מטריד אותו מאוד.
ולכן, באמצע המלחמה, שמענו את הנשיא טראמפ תוקף במילים קשות מאוד את הנשיא יצחק הרצוג, שלדבריו הבטיח לו חמש פעמים לתת חנינה לנתניהו - ולא עמד במילתו. נתניהו, במסיבת העיתונאים היחידה שלו במלחמה עד כה, התייחס באריכות לצורך להעניק לו חנינה וקרא להרצוג "לעשות את המעשה הנכון". כמובן, לא נשמעה שום ביקורת או הסתייגות מהדברים הבוטים שאמר טראמפ על הרצוג. "ציפיתי שתהיה אמירה נגד דברי טראמפ עליי", אמר הרצוג למחרת. אשרי המאמין.
וכדי שלא נשכח לרגע את עניין המשפט - הוא הרי לא שוכח לשנייה - שלח השבוע נתניהו סרטון בעניין המלחמה. ליד כתפו הוצבה בובת באגס באני. דאחקה באמצע המלחמה. רוצה לומר: תזכרו באילו שטויות אני צריך להתעסק במהלך "תקופה היסטורית" שכזו. אלא שבובת באגס באני לא מוזכרת במילה בכתב האישום. וחוץ מזה, המשפט נעצר בגלל המלחמה. אבל את מי מעניינות עובדות בתקופה הזו?
רוצים עוד פוליטיקה? השבוע התנפל נתניהו על ועדת הבחירות המרכזית ועל היו"ר שלה, סגן נשיא בית המשפט העליון, נועם סולברג. כן, השופט השמרן חובש הכיפה. נתניהו ביקש להחליף את היועצת המשפטית של ועדת הבחירות, ובכך אולי לסמן את תחילת הערעור על תוצאות הבחירות - תחילת הדה-לגיטימציה של ועדת הבחירות. והפעם הוא עשה זאת בעצמו, באמצעות עורך דינו אילן בומבך. כלומר, נעמד בחזית - לא באמצעות שר המשפטים יריב לוין, אלא בעצמו.
והסיפור הוא כזה: ביום שלישי השבוע, בעיצומה של המלחמה, שלח נציגו של נתניהו, עו"ד בומבך, מכתב לשופט סולברג, וטען כי היועצת המשפטית של ועדת הבחירות, עו"ד יפעת סימינובסקי, אינה עומדת בתנאי המכרז. הוא ביקש להחליפה. רק נציין כי עו"ד סימינובסקי קיבלה את הציונים הגבוהים ביותר במכרז והרשימה מאוד את חברי ועדת האיתור. על פי הערכות, נתניהו רצה את עו"ד גיא בוסי, שמתמחה בבחירות ומקורב לליכוד. באופוזיציה מיהרו לטעון כי נתניהו החל במסע טענות לזיוף הבחירות, אם וכאשר יפסיד. השופט העליון סולברג מיהר לדחות את הטענות והטיח בעו"ד בומבך: "תלמד את הנושא לפני שאתה טוען טענות. מדובר בפגיעה מיותרת בכבודו של אדם. היא עברה את כל הבחינות ונבחרה פה אחד". כך סולברג, וגלגל את העתירה והעותרים מכל המדרגות.
אבל העיתוי - שוב העיתוי. בעיצומה של מלחמה נתניהו מתחיל להעלות טענות נגד ועדת הבחירות המרכזית. לאחר שעניין החנינה כנראה ירד מהפרק, הפסקת המשפט גם כן, ופיטורי היועצת המשפטית ירדו מהעולם - כעת צץ עניין החלפתה של היועצת המשפטית של ועדת הבחירות.
וברקע יש גם את הסקרים. מעבר לרצון הגדול של כולנו להסיר את האיום האיראני, לפגוע קשות במשטר האיראני וכמובן בפרוקסי שלו, חיזבאללה - במערכת הפוליטית עוסקים גם בשאלה כיצד תשפיע המלחמה על מפת המנדטים. האם היא תסייע לגוש נתניהו, שעומד על כ-50 מנדטים, פלוס מינוס, כבר חודשים רבים? האם היא תסייע לו להתרומם ולהתקרב למספר הנכסף - 61? בינתיים, והדגש על בינתיים, הגושים קשיחים. דבר לא זז. אם יש שינויים - הם קטנים מאוד, ובתוך הגושים בלבד. אין מעבר בין גושים. אבל המלחמה עדיין מתנהלת, רחוקה כנראה מסיום - ועד אז הפוליטיקה תמשיך לפעול כאילו אנחנו בימי שלום.