מתנגדי משטר באיראן, שקיוו שפעולה צבאית של ארצות הברית אכן "תציל" אותם כפי שהבטיח הנשיא דונלד טראמפ, מביעים תסכול מהתקיפות האחרונות המכוונות נגד תשתיות ואתרי תרבות של ארצם, לצד פגיעה במבני מגורים, חנויות ובית ספר.
"גם הם משקרים! בדיוק כמו שהמשטר משקר לנו", אמר לעיתון "הגרדיאן" הבריטי סטודנט באוניברסיטת טהרן שהזדהה בשם בדוי אמיר. "כולכם גרועים זה מזה".
מתנגד המשטר סיפר שהוא קיווה ליותר מארצות הברית ומישראל, שכבר ביום הראשון למלחמה לפני שבועיים הצליחו לחסל במכת הפתיחה את הרודן השנוא והאיש החזק ביותר באיראן, המנהיג העליון עלי חמינאי. אך המשטר ממשיך להתקיים, כשבנו מוג'תבא מונה במהירות להחליף אותו, בעוד ישראל הרחיבה והעצימה את התקפותיה על המדינה שמונה יותר מ-90 מיליון בני אדם.
"אנחנו מתוחים. אנחנו באמת מתוחים" אמר אמיר. "אני מרגיש גרוע יותר כשאני לבד. מותו של חמינאי השאיר אותנו עם תחושת ריקנות מוזרה. כאילו אני נאלץ עכשיו לחשוב על העתיד, שנראה כל-כך כאוטי כרגע. אף פעם לא זכינו להביט לו בעיניים. הוא מת ככה סתם? בלי לעמוד למשפט על מה שעשה לנו?".
נקודת המפנה עבורו הייתה התקיפות הישראליות על מאגרי דלק בטהרן בשבוע שעבר, שכיסו את הבירה בעשן שחור. גשמים שירדו מאוחר יותר כיסו עצים, בתים ומכוניות בשכבות של נפט רעיל.
"אני באמת מאמין עכשיו שלא היה להם (לארצות הברית ולישראל) שום תכנון", אמר. "עדיין קיוויתי שאני טועה, אבל התקיפה בשהראן (אזור בטהרן) שינתה את הדרך שבה אני מסתכל על המלחמה הזו כרגע".
לדבריו, "אם המשטר הוא מה שאתם רוצים לפגוע בו - גם אם אתם חושבים שהמאגרים האלה שימשו את המשטר - איפה אתם מציבים את הגבול? מה איתנו, האיראנים הרגילים? אנחנו תלויים בתשתיות האזרחיות האלה. למה לקחת מאיתנו את היכולת לשלוט בעצמנו בעתיד? מי יכול לבנות מחדש חורבות מוחלטות?".
אמיר אמר שכעת יש לו חרדה מתמדת מכך שאיראן "תהפוך לעיראק נוספת", בהתייחסו לפלישה האמריקנית אליה בשנת 2003, שהבטיחה חירות אך הביאה מלחמת אזרחים. "הלב שלי כל-כך כבד", אמר אמיר. "כבר אין לי דמעות. רק כעס ועוד כעס. על המשטר הזה - ועליהן", הוסיף, בהתייחסו לארצות הברית ולישראל.
הגרדיאן - שידוע בהתנגדותו למלחמה - ציין שהוא שוחח עם איראנים אחרים בשבוע החולף, שסיפרו גם הם על שינוי בעמדותיהם כלפי המלחמה, במיוחד לאחר התקיפה על מאגרי הנפט, אך גם לאחר שראו תמונות של אתרי המורשת של המדינה שנפגעו.
בין האתרים שספגו את הפגיעות הקשות ביותר היו ארמון גולסתאן, מהמאה ה-14, וארמון צ'הל סוטון מן המאה ה-17 בעיר איספהאן.
"איך הם יבנו מחדש… חלק יקר מפז מההיסטוריה?", שאל סטודנט מטהרן. "ואיך נחזיר אנשים שמתים? זהו זה? האם המסר מחוץ למדינה הוא שרק משום שלמשטר לא אכפת - גם לעולם לא צריך להיות אכפת? האם המטרה היא למחוק את התרבות וההיסטוריה שלנו?".
סטודנט אחר, המתגורר בכראג', עיר הנמצאת כ-45 ק"מ ממערב לבירה שספגה הפצצות כבדות השבוע, אמר: "אני רוצה שהמשטר הזה ייעלם. ביקשתי עזרה מטראמפ". עם זאת, הוא הוסיף כי חשב שהתקיפות יכוונו נגד משמרות המהפכה ומיליציית המתנדבים שלהם, הבסיג'.
"מתי התוכנית הזאת השתנתה ולמה הם פוגעים בתשתיות שלנו?", תהה בתסכול.
רופא איראני שטיפל במפגינים שנפצעו מירי במהלך גל ההפגנות בינואר אמר כי עדיין יש לו תקווה כלשהי שהמלחמה "לפחות תביא לשינוי אמיתי".
"מה שאנחנו חוששים ממנו יותר מכל הוא שהמלחמה תיפסק עכשיו, בשלב הנוכחי שלה", אמר. "אז נישאר עם אותם אנשים שטבחו בנו בחודש שעבר… רק חזקים יותר".
רבים אחרים בתנועת המחאה נגד המשטר שומעים דיווחים על תינוקות שנהרגו בתקיפות, וחשים שכעת ששלוש ממשלות - ולא אחת - הורגות אזרחים איראנים.
"חלק משמעותי מהאנשים שדיברתי איתם, לאחר שראו את הרג האזרחים, שינו את תפיסתם לגבי התערבות צבאית", אמר מפגין בטהרן. מוקדם יותר השבוע, לדבריו, הם חוו לראשונה בטהראן סוג של "הפצצת שטיח". לדבריו, כמה שכונות במרכז העיר הותקפו בצורה רציפה, בגלים עוקבים".
לדברי מכריו, האיראנים "ננטשו לחלוטין".